תקציר:
חינוך סביבתי (ח"ס) וחינוך לקיימות (חל"ק) הם מהנושאים החשובים ביותר כיום במערכות החינוך, אצל קובעי המדיניות ובוודאי אצל מי שאמורים לתכנן את ההיבטים של הבניה בעתיד והשפעותיה על הסביבה. קיימת הסכמה רחבה מאוד עד כדי כמעט קונצנזוס בעולם כי ח"ס וחל"ק יכולים לשמש מנוף ליצירת מכנה משותף לכלל חלקי האוכלוסיה באומות הטרוגניות. מתוך ראיה זו, אנו נבדוק האם ראיה זו קיימת גם בישראל, לרבות ע"י בדיקת ההתייחסות לנושא כפי שהובאה ע"י מומחים מתחומי דעת שונים, כפי שבאה לידי ביטוי בגיליון מיוחד של מכון מופ"ת שהוקדש לכך, תוך כדי השוואה למודלים שונים בעולם.
מבוא:
חינוך סביבתי וחינוך לקיימות הם שני צירים מרכזיים המניעים את המתכננים, קובעי המדיניות ומערכות החינוך השונות, כך קובע השר לאיכות הסביבה, חה"כ גלעד ארדן (ארדן, ג., 2011). השר קובע כי כדי להגיע לתוצאות המיוחלות כתוצאה מח"ס וחל"ק, יש צורך ב"שינוי משולש": כלכלי, סביבתי וחברתי. מכאן הוא מציין את שיתוף הפעולה עם משרד החינוך בעניין זה. בחלק שנקרא "בימת דיון: חינוך לקיימות וחינוך סביבתי - השתמעויות להכשרת מורים" כבר אפשר לראות כי החינוך שהשר הזכיר הוא גורם קרדינלי להטמעת השינוי שהוא מעוניין בו. חלק זה כולל עשרים מאמרים שחוברו ע"י אנשי מקצוע מתחומי דעת שונים וכולם עוסקים בהיבטים שונים אך שלובים של אותו נושא: ח"ס וחל"ק.
כמעט בכל המאמרים עובר מוטיב הלכידות החברתית שנושא זה יכול לעורר בקרב האוכלוסיה, לרבות אוכלוסיה עם שסעים חברתיים-פוליטיים-לאומיים-דתיים כמו בישראל.
