תופעת ההצקה והבריונות היא בעיה הולכת וגדלה במערכת החינוך בישראל על רקע התרבות הכוחנית והאלימה המאפיינת את החברה שלנו. ילדים חשופים מדי יום להתנהגויות תוקפניות שונות הכוללות בין היתר אלימות פיזית, עלבונות וחרם חברתי (רולידר ומינצר, 2006). התנהגויות אלו חוזרות על עצמן ומכוונות באופן מודע לפגיעה באחרים ולכן משפיעות לרעה על כלל הילדים וכמובן על קורבנות ההצקה שמראים סימני מצוקה גם כמבוגרים. קורבנות לבריונות בגיל צעיר עלולים לפתח הפרעות שונות כתוצאה מחוויה קשה זו למשל בהקשר של הערכה עצמית נמוכה ודכאון DeLara, 2019)). מחקרים רבים מעידים כי ההצקה המסורתית ולצידה ההצקה החדשה יחסית ברשת הפכו בעשורים האחרונים לחולי חברתי והשפעותיהן הפסיכולוגיות על המעורבים בהן עלולות להיות מורכבות וקשות. הזירה החברתית של צעירים בימינו מורכבת לא רק מהסביבה הפיזית אלא גם מהמרחב הדיגיטלי. באופן ספציפי מתבגרים מבלים שעות ארוכות עם קבוצת השווים באינטראקציות המתרחשות פנים מול פנים או ברשתות החברתיות. לכן ניתן למצוא ביטויים של תופעות חברתיות שונות במרחב הדיגיטלי לא פחות מאשר בזירה הפיזית של בית הספר למשל. אחת התופעות הבעייתיות בהקשר זה היא ההצקה ברשת, אשר זוכה להתייחסות רבה בשנים האחרונות (דולב-כהן ולפידות-לפלר, 2016) ותעמוד גם במרכז עבודה זו המבקשת לבחון את הידע לגבי היקף התופעה ביחס להצקה המסורתית.
