העבודה הנוכחית עוסקת בשאלה האם קשר המבוסס על אמון בין ילדים עם הפרעות קשב וריכוז לבין מוריהם, עשוי להפחית את בעיות ההתנהגות בכיתה. הפרק הראשון של העבודה יעסוק באפיון והגדרה של הפרעות קשב וריכוז. הוא מספק רקע על ההפרעה, הגדרות, קשיים והחשיבות של יחסי אמון. הממצאים של סקירת הפרק הזה מעלים כי ילדים עם הפרעות קשב וריכוז מתאפיינים בטווח רחב של קשיים – החל מקשיים לימודיים ועד לקשיים חברתיים ורגשיים. בולטים במיוחד קשיים אשר נוגעים להתנהגות בכיתה, כאשר מאפייני הפרעת קשב וריכוז גורמים פעמים רבות להפרעות התנהגות בכיתה הנובעים מקושי להתעלם מגירויים לא רלוונטיים, לעכב את התגובה ולווסת רגשות. אחד הדברים אשר נמצאו קשורים בספרות ליכולת של ילדים לראות בבית הספר סביבה בטוחה הוא הקשר שלהם עם מוריהם. דבר זה עשוי להיות משמעותי במיוחד לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, עקב הקשיים הרבים אשר באים לידי ביטוי בסביבת בית הספר והכיתה. הפרק השני של העבודה עוסק בקשר עם מורים משמעותיים, והחשיבות של מערכת יחסים זו, תוך כדי מתן רקע תיאורטי ואמפירי. לבסוף, הפרק השלישי של העבודה קושר בין קשר המבוסס על אמון ובעיות התנהגות בכלל, ובקרב ילדים עם הפרעת קשב וריכוז בפרט.
תקציר
סקירת ספרות
דיון ומסקנות
מקורות
