הגיל הרך: הגדרה
הגיל הרך הוא תקופה בהתפתחות הילד סביב הגילאים 6-2. לתקופה זו מאפיינים התפתחותיים ברורים בתחומים שונים. במהלך התקופה חווים פעוטות מעבר משמעותי מינקות להפיכתם לילדי גן. הם משתכללים מאוד ביכולת להביע את עצמם, מגבשים זהות עצמית נבדלת ועוברים תהליך סוציאליזציה של למידת הכללים החברתיים המקובלים. בגיל הגן ילדים מראים התקדמות גדולה ביכולת הויסות העצמי והחשיבה הסימבולית, כפי שניכר באינטראקציה שלהם עם הסביבה (ארז וטל, 2015). בגילאים אלה מתרחשת גם צמיחה פיזית ניכרת המתבטאת בגובה, במשקל ובהתפתחות מערכת העצבים המרכזית. השינויים הרבים המתרחשים אצל הילד מלווים בהתחזקות מקומם של הפעילות, המשחק והחברות בחייו. יש הטוענים כי השינויים משמעותיים כל כך עד שלמעשה בגיל זה מתקבעת אישיותו של האדם (אפטר, הטב, ויצמן וטיאנו, 2010).
מישורי ההתפתחות
ההתפתחות המשמעותית בגיל הרך מתפרשת על פי תחומים שונים הכוללים התפתחות מוטורית, קוגניטיבית, שפתית ורגשית-חברתית. בכל תחום מקובל מודל שלבים המפרט את המיומנויות והכישורים הספציפיים המתפתחים באופן אוניברסלי וקבוע עבור כל הילדים הנורמטיביים ברחבי העולם (דיין, 2009). בתחום המוטורי מצופה מילדים בגיל הגן לשלוט בהליכה ובריצה וכן להתקדם בביצוע פעולות של מוטוריקה עדינה כמו צביעה וגזירה. בתחום הקוגניטיבי קובע המודל של פיאז'ה כי ילדים בני 3 מתאפיינים בחשיבה קונקרטית ואגוצנטרית ומתקשים בהבנת מושגים מורכבים. בגיל 5 בערך מתפתחת חשיבה ייצוגית יותר המאפשרת תפיסה של מצבים מופשטים ונקודות מבט שונות.
