חינוך ביתי הוא תופעה שבמסגרתה ילדים מקבוצות גילאים שונות אינם הולכים לבית-ספר, בדרך כלל מתוך בחירת הוריהם, אלא לומדים בעיקר על-פי קביעות הוריהם וחלק ניכר מחינוכם מתקיים בבית (וורגן, 2007). למרות שתופעה של חינוך ביתי עשויה להתפס על ידי אנשים כתופעה מודרנית, חינוך ביתי היה קיים בתרבויות שונות הרבה לפני שהיו קיימים אי-פעם בתי ספר. הרבה אחרי הקמתם וביסוסם של הלימודים בבית הספר, הלימודים בבית נותרו חלופה רצינית (וורגן, 2007).
אין נתונים מלאים ומדויקים על מספר הילדים בישראל המקבלים כיום חינוך ביתי בישראל אך מחקרים מצביעים על כך שמספר הילדים הלומדים במסגרת של חינוך ביתי בכמה מדינות הולך וגדל (וורגן, 2007). בחלק ממדינות אירופה אירופה לדוגמא, היכן שהחקיקה פחות מגבילה, מלמדים ילדים יותר ויותר בבית במקום ללמוד בבית ספר. מדינות אלה כוללות בלגיה, דנמרק, צרפת, אנגליה, אירלנד, איטליה, נורבגיה ופורטוגל (Blok, 2004 בתוך Murphy, 2014).
באשר לעמדתו של משרד החינוך, העמדה היא כי ילדים בגיל חינוך חובה צריכים לשהות במסגרות הלימוד הממוסדות, וכי על רשויות החינוך לעשות את כל האפשר כדי להתאים מסגרת לימודים הולמת לכל תלמיד. יחד עם זאת, כיום משרד החינוך מתחשב כי זכותם של הורים לבקש אישור לחינוך ביתי. הצמיחה בחינוך הביתי ברחבי העולם הובילה לשלל אתגרים לחוקים הקיימים אשר במקרים רבים, הובילה בסופו של דבר לחקיקה חדשה. בארצות הברית, לשלושים וחמש מדינות יש חוקים העוסקים במיוחד בחינוך ביתי, חוקים אלה יכולים להשתנות באופן משמעותי בין המדינות.
תקציר
מבוא
סקירת ספרות
1. חינוך ביתי
2. סיבות לחינוך ביתי
3. יתרונות
4. חסרונות
דיון
ביבליוגרפיה
