סיכום מאמר:Attitudes towards bilingual Arab–Hebrew education in Israel: a comparative study of Jewish and Arab adults
רקע
יחסי יהודים – ערבים הושפעו על ידי המצב הפוליטי באזור, שתי הקבוצות רואות כבעלות זכות היסטורית על אדמת ארץ ישראל. לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, חלק מהאוכלוסייה הערבית גורשה או ברחה, וזו שנשארה הפכה למיעוט וחיה תחת משטר צבאי במשך שני עשורים. כיום הם עדיין סובלים מאפליה עקב היותם אזרחים לא יהודים במדינה יהודית. הסכסוך הישראלי – ערבי באזור, הכולל את שטחי הגדה המערבית ועזה, משפיע על יחסי היהודים – ערבים בתוך הארץ. הערבים הישראלים רואים עצמם קבוצה ייחודית שאינה משתייכת מזהה את עצמה עם הפלסטינים בשטחי הגדה ועזה וגם לא עם היהודים הישראלים. בהתאם, יהודים וערבים בארץ נבדלים באורחות חיים רבות ואף חיים בנפרד, כשגם בערים מעורבות השכונות נפרדות. הקבוצות כן מתחככות אחת בשניה במגזר הציבורי, באקדמיה ובמקומות עבודה. אך, על אף ששתי השפות נחשבות רשמיות, בפועל השימוש בערבית במרחב הציבורי מוגבל ומתייחסים לשפה זו כשפה בעלת חשיבות משנית ביחס לעברית. בהתאם הערבים נאלצים ללמוד עברית ולאמץ את התרבות אך אין תהליך דומה בכיוון ההפוך.
חינוך בישראל
החינוך בישראל ברובו ציבורי וישנן מערכות נפרדות לדוברי עברית וערבית ולרוב מורים מקבוצה אחת לא ילמדו את האחרת. בקרב התלמידים היהודים, אנגלית נלמדת כשפה שניה אחרי עברית והם רשאים לבחור במהלך לימודיהם האם צרפתית או ערבית כשפה שלישית. לעומת זאת, תלמידים ערבים למדים עברית כשפה שניה ואנגלית כשפה שלישית.
