א.
הפדגוגיה הביקורתית עוסקת בשאלות של שיוון ואי שיווין בחינוך. פריירה, אבי הפדגוגיה הביקורתית, עסק בעיקר על הדיכוי שנעשה בצורות שונות בחינוך. הפדגוגיה שהוא יצר נקראת ביקורתית משום שהיא מבקשת לחנך את האדם באופן שיהפוך אותו לביקורתי באופן בסיסי. על המתחנך לפתח מודעות אשר מודעת למציאות החברתית, וליכולת של האדם במציאות זו. התורה מבקשת ליצור בתודעת האדם את התחושה כי הוא יכול לעצב את גורלו ועל גורל סביבתו ואין הוא רק חלק קטן במערכת הגדולה. החשיבה הביקורתית ביקשה להתמודד עם השיטה החינוכית של חינוך סביל ופסיבי, אותו הגדיר פריירה בתור חינוך ה"בנקאי". חינוך זה יוצר לדעתו תלמיד סביל וחסר אונים שלא מאמין ביכולת שלו לשנות את החברה בה הוא חי. ( לזרוביץ, 2001).
הוא ראה את הביקורת שלו על מוסד החינוך בארצו כחלק מביקורת חברתית כלפי מבנה החברה והמעמדות שבו. הוא וממשיכי דרכו טענו כי ילדים מקרב מעמדות פחות חזקים בחברה סובלים מדיכוי של הממסד כלפיהם, רק משום מעמדם החברתי. ( לזרוביץ, 2001). הפדגוגים הביקורתיים גורסים כי בית הספר משמרים מציאות חברתית קלוקלת באמצעות המבנה המוסדי של מערכת הלימודים, כדי לשרת אידאולוגית ליברליות שמשמרות בפועל את האי שיוון החברתי, זאת בדומה לפדגוגיות אחרות, כמו הפדגוגיה הפמיניסטית. ( אלפרט 2000). כלומר הפדגוגיה מבקשת להתמודד עם הבעיות החברתיות הקיימות בחברה באמצעות הגברת המודעות של הפרטים בחברה למציאות החברתית.
