תפקיד המנהל בבתי הספר הוא קריטי להצלחה של בית הספר. למנהלי בית הספר יש תפקיד מרכזי בתפקוד של בית הספר ובקידום שלו (אדי-רקח ואופיר, 2013). עיקר התפקיד הוא ניהול בית הספר, מתוך המטרה לאפשר את התפקוד התקין ואת תהליכי הלמידה אשר נעשים בבתי הספר. לכן על מנהל לגבש מדיניות עבור ההיבטים השונים של תהליך ההוראה, הן בהיבט הפדגוגי והן בהיבט החינוכי. עליו לקדם אקלים חינוכי תקין ולנהל שינויים ארגונים, במקרה שמרד החינוך מבקש ממנו לעשות כן (אופלטקה, 2015).
אחד השינויים הללו הם הטמעת הניהול העצמי לתוך המסגרת של בתי הספר. תפיסת הניהול העצמי בחינוך היא תפיסה ניהולית שבסיסה היא מתן אוטונומיה וסמכות לבית הספר ובעיקר למנהל של בית הספר (אבו סבן, 2018). אוטונומיה זו מאפשר לבית הספר לפעול בתור ארגון עצמאי מתך ההנחה כי שינויים אלו יתרמו משמעותית לשיפור ההישגים והאקלים החינוכי. למרות היתרונות הרבים של הניהול העצמי, קיימים חסמים וקשיים אשר מקשים על מנהלים לעצב את הניהול העצמי בצורה תקינה (איזנברג וזליבנסקי אדן,2019). חסמים אלו יכולים להיות חסמים חיצונים או חסמים פנימיים, כפי שעבודה זו תפרט בפרק השלישי. עבודה זו תבקש לבחון את הסוגייה של הקשיים אשר עומדים בפני רעיון הניהול העצמי. שאלת המחקר של העבודה היא:
כיצד מתמודדים מנהלים עם הקשיים והחסמים בניהול עצמי?
תקציר
מבוא
פרק א: מנהל בית הספר – תפקידים וסמכויות
1.1 מנהל בית הספר – תפקידים
1.2 מנהל בית הספר – מקורות הסמכות והכוח
פרק ב: רפורמת הניהול העצמי –מטרות
2.2 רפורמת הניהול העצמי – מאפיינים
פרק שלישי: התמודדות מנהלי בית הספר עם קשיים וחסמים בניהול עצמי
3.1 קשיים וחסמים בניהול עצמי
3.2 התמודדות של מנהלים עם קשיים וחסמים בניהול עצמי
סיכום ודיון
ביבליוגרפיה
