מקרה 1
ניתן לטעון נגד ביישני שהוא מפר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והזכות לשוויון. בקטע, מתואר שהצילום של רגזני נעשה בהיחבא וללא הסכמתו מראש, מכאן שיש הפרה של חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 7, שאומר כי כל פרט זכאי לפרטיות ולצנעה, ובפרט – אסור לחדור לרשות היחיד ללא הסכמתו מראש לכך. בנוסף, הסרטון כולל קטעים מביכים מחייו של רגזני, לכן פרסומו ברבים או אפילו בפני המורה בלבד מהווה הפרה של סעיף 2 – איסור הפגיעה בכבוד. חיזוק לכך ניתן למצוא באמנת זכויות הילד, סעיף 16, שאומר שאסור לפגוע בפרטיות ובכבוד של הילד בצורה שרירותית או בלתי חוקית. הפרה מעין זו של זכויות מטופלת במישור המנהלי. זאת ועוד, המבוכה הרבה שתיגרם לאחיו, עלולה להיות מסווגת כהפרה של סעיף 36-35 לפקודת הנזיקין, שכן ביישני היה יכול לצפות את הפגיעה שתיגרם לאחיו בגין הצילום של הסרט הדוקומנטרי ולכן התנהג בצורה רשלנית. לפיכך, ניתן לתבוע את ביישני גם במישור האזרחי במידה והסרטון יפורסם.
מקרה 2
נגד ביה"ס המרעיב את תלמידיו שלא מצליחים במשימות הלימודיות ניתן לטעון מגוון דברים. קודם כל ההרעבה זו הפרה של סעיף 6 לאמנות זכויות הילד לפיה אזרחים צריכים להכיר בזכות לחיים של כל ילד ולדאוג לקיומה – ברור שהרעבה נוגדת את הזכות לחיים שכן עלולה להביא למותו. בנוסף הרעבה פוגמת בפוטנציאל הגופני והקוגניטיבי של הילד (חוסר ריכוז, חולשה גופנית וכו') ולכן זה גם הפרה של מטרות החינוך לפי סעיף 29(1) לאמנת זכויות הילד שאומר שיש לפעול למיצוי מלא של יכולות פיזיות של הילד, כישרונותיו ואישיותו. יתר על כן, לפי חוזר המנכ"לית, ולפי חוק זכויות התלמיד סעיף 10, אסור להעניש את הילד ענישה גופנית – והרעבה זו בהחלט ענישה גופנית.
מקרה 3
ניתן לטעון שביה"ס נהג בצורה רשלנית בנוגע לטיול שכן לא מילא אחר הוראות העליון בפס"ד חגי גודר בנוגע לביצוע אמצעי זהירות סבירים לפני הסיור. ביה"ס יוכל לטעון שזה רק סיור קטן בשמורת טבע כחלק מהטיול הכללי, אולם בפס"ד חגי גודר נקבע שאין הבדל בין טיול לבין סיור בכל הנוגע לנקיטת אמצעי זהירות. לפי הפס"ד אמצעי הזהירות הנדרשים הם:
קבלת הסכמה מההורים לסיור – לא מתואר שנתקבלה;
