אני אישה ערביה בדואית בת 28. יש לי ארבעה ילדים ואני סטודנטית שנה ג בתחום החינוך. אני עובדת לצד הלימודים עם ילדים בסיכון אשר קשורים למשרד הרווחה ועוסקת בחינוך ולימוד שלהם. כאשר התחלתי את הקורס התוודעתי בשיעור הראשון לסוגים השונים של סוגי לומדים שונים. שמתי לב כבר בשלבים הראשונים שאני מהסוג שלומד מהתנסות ולא באמצעים אחרים, בדרך כלל. אומנם לפעמים אנו לומד גם מאחרים או מסמכות, בוודאי שמספרים מידי פעם, אולם באופן כללי הייתי מזהה את עצמי בתור לומדת מהתנסות. כמו כן לפני תחילת הקורס הנחתי כי למידה היא דבר אשר נעשה למען מטרה מסוימת ולא תהליך אשר נמשך במשך כל החיים, כפי שהדבר תואר בשיעור הראשון של הקורס.
במהלך הלמידה התברר לי כי הלמידה לאורך החיים רלוונטית מאוד לאתגרי המאה ה21. בעת הזו דרושה גמישות ויכולת לדעת ללמוד דברים חדשים כל הזמן ואורך כל החיים. לכן הרגשות והמחשבות שלי בתחילת הקורס היו כי אולי אני תופסת את הלמידה בצורה מיושנת, כפי שלמדתי בילדותי, ולא תפיסה של למידה לאורך החיים כפי שהיא מתוארת במחקר המודרני של השנים האחרונות. הציפיות שלי היו ללמוד עוד יותר כיצד היכולת ללמוד לאורך כל החיי יכולה לשרת את האינטרסים שלי גם בעתיד.
כבר בשלבים מוקדמים של הקורס שמתי לב לשני נושאים אשר היו קשורים אלי אישית. הראשון היה למידה מכשלון. התברר לי כי ביכולת שלי להתמודד עם כשלון על ידי למידה מהטעויות שעשיתי במקום לבקר את עצמי על פעולות שעשיתי שגרמו לי להיכשל. בדרך כלל הייתי בודקת איפה טעיתי כדי לתקן במקום ללמוד את הסיבות הספציפיות שבגללן טעיתי.
