ריבוד השכלתי מעסיק חוקרים רבים בתחמים חברתיים, מדיניים, חינוכיים וכו'. מרבית המחקרים בנושא מתמקדים בבחינה של השפעת מוצאו החברתי של האדם על סיכוייו להשיג רמות השכלה. אולם, המשמעות החברתית והכלכלית של ההשכלה משתנה עם הזמן. חלק מהחוקרים טוענים שאי השוויון בהישגים לימודיים משקף אי שוויון במשאבים חומריים ותרבותיים אשר משפיעים על ההשכלה של הילדים, כיוון שאי השוויון הכלכלי באוכלוסייה יציב ואף גדל. לעומת זאת, חוקרים אחרים טוענים שאי השוויון ההשכלתי באוכלוסייה נחלש עם הזמן, משום שהרציונליזציה הגוברת של הכלכלה גורמת לכך שתהליכי המיון וההשמה במערכת החינוך, כמו גם בשוק העבודה, מתבססים כיום בעיקר על כישורים ויכולות (ולא על שיוך או ייחוס).
3.ב. טיעון מרכזי: הנחות ומסקנה
מתוך המאמר: מערכת החינוך של ישראל: שוויון והזדמנויות – מבניין אומה לניאו-ליברליזם.
מייסדיה ומנהיגיה של מדינת ישראל הצהירו מאז ומתמיד כי שוויון הזדמנויות הוא האידיאל העיקרי שאמור להנחות את ניסוחה ויישומה של המדיניות הציבורית בתחום החינוך. רפורמות רבות בוצעו במהלך השנים כדי לקדם רעיון זה, ולמרות ההבדלים באופי הפוליטי והאידיאולוגי שלהן, בבסיס כולן עומדת ההבנה כי מדיניות חינוכית רצויה כל עוד היא תורמת למימוש ערך שוויון ההזדמנויות. למרות ההצהרות הללו, מערכת החינוך בישראל התאפיינה בהפליה שיטתית של קבוצות חברתיות שונות, הפליה שבאה לידי ביטוי בהקצאת משאבים חומריים, באיכות סגל ההוראה ואף בניסוח תוכנית הלימודים על פי ציפיות שונות מילדים כאלה ואחרים.
