המעמד המקצועי של המורה ומקצוע ההוראה נמדד בעיקרו ע"י יחס החברה אליו הן כמקצוע בפני עצמו והן ביחס למקצועות אחרים הקיימים במשק. מעמד המורה ומקצוע ההוראה מושפעים ע"י משתנים ופרמטרים רבים. ביניהן ניתן למנות את דרישות הסף לכניסה למקצוע, ההשכלה המקדימה (תיכונית/אקדמאית) אותה נדרש להשיג על-מנת לעסוק במקצוע, שכר העבודה המשולם לעוסקים במקצוע ותנאי העבודה הקיימים בתחום, משאבי המדינה המופנים לטובת המקצוע, קהל היעד איתו נדרש ל"התמודד" כאשר עוסקים במקצוע, מידת ההשפעה שיש למורה על החברה איתה הוא עובד, אוכלוסיית בעלי המקצוע, תרומה לחברה, מידת העצמאות שיש לעוסקים במקצוע בקבלת החלטות ובצמתי החלטה בדרך, ההערכה שרוחשת החברה לעוסקים במקצוע, מידת השליחות ותרומה לקהילה שחשים העוסקים במקצוע ועוד.
שניים מן המדדים ההשוואתיים העיקריים בהקשר של מעמד המורים ויוקרתם המקצועית הם שכר המורים ותנאי עבודתם, כפי שהם באים לידי ביטוי בהיקף העבודה ובמספר התלמידים בכיתה.
בעבודתי אסקור את מדדים אלו בישראל בהשוואה למדינות ה-OECD, את מידת השפעתם על המוטיבציה של המורים בישראל לעסוק במקצוע ההוראה, על שיעור "הנשירה" מהמקצוע ובעיקר אנסה לענות על השאלה: האם, איך, ובאיזו מידה תנאי ההעסקה של מורים, ובפרט שכר העבודה ושעות העבודה, משפיעים על הרצון של עובדים בישראל לעסוק במקצוע ההוראה ואיך שני מדדים אלו משפיעים על איכות ההוראה בישראל ביחס למדינות ה-OECD?
רקע
מעמד המורה מעסיק בעולם ובישראל בפרט את מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות מזה שנים רבות. ההתפתחויות הכלכליות, החברתיות והטכנולוגיות הרבות בשנים האחרונות גורמות לאי-יציבות במעמדו של המורה הן כמקור ידע והן כסמכות ופוגעות ביכולת שלו להתחרות במקצועות אחרים הקיימים בשוק, הן מבחינת האטרקטיביות של העיסוק והן מבחינת התגמול הכלכלי שבצדו.
