בפרק זה נדון בספרות הקיימת בתחום בנושא תהליכי הסוציאליזציה של מורים, השתלבותם בהוראה באמצעות תכניות חניכה מיוחדות ובכלל, וכן בתפיסת ההוראה כפרופסיה. נביא דוגמאות מפורטות לשתי תכניות חניכה שגובשו ונוסו. האחת- למרצים לגיאומטריה בקולג', והשניה לדוקטורנטים מועמדים, ללימוד חשבונאות באוניברסיטה.
נתחיל את סקירת הספרות בנושא הסוציאליזציה של מורים: גישות שונות לתחום הסוציאליזציה בכלל, וסוציאליזציה של מורים חדשים הנקלטים בהוראה- בפרט.
זכנר וגור( (Zeichner& Gore,1990, סקרו את הספרות בנושא סוציאליזציה של מורים, כלומר, התהליך שבו היחיד הופך לחבר בחברת המורים ( Danziger, כמצוטט ב- Zeichner& Gore,1990). הם סקרו 3 פרדיגמות סוציולוגיות שונות בהקשר לעניין זה:
פרדיגמה זו מבוססת על תפיסה שניתן להגיע לאמת מדעית המסוגלת לספק הסברים אובייקטיבים לגבי המציאות החיצונית. לפי גישה זו, האדם צופה בעולם. היא מדגישה סטטוס קוו וייצור מחדש של הסדרים קיימים, ומניחה שסוציאליזציה מולידה המשכיות
( Wentworth, כמצוטט ב- Zeichner& Gore,1990).
הפרדיגמה האינטרפטיבית רואה את העולם כחוויה סובייקטיבית. היא מחפשת הסברים הקשורים למודעות ולחוויה הסובייקטיבית של האדם. על פי גישה זו, הפרט אינו צופה בעולם, אלא משתתף בו ( Burrel&Morgan, כמצוטט ב- Zeichner& Gore,1990).
לפי גישה זו, אנשים הם הן היוצרים והן התוצרים של החברה בה הם חיים ( Bolster, כמצוטט ב- Zeichner& Gore,1990). נקודה חשובה בגישה זו היא היכולת לבקר את מה שנלקח כמובן מאליו בחיי היום-יום, כגון מעמד, מין וגזע. גישה זו מכוונת לצדק חברתי במטרה להגביר שוויון, צדק, חירות וכבוד אנושי. המציאות נתפסת כתוצר של החברה שמשומר על ידה.
