סקירת ספרות: אלימות בבית ספר יסודי / חלק א': אלימות - הגדרה וסוגים
תופעת האלימות בבתי הספר היא תופעה כלל עולמית, אשר מתרחשת לא רק במדינות המודרניות המתועשות, אלא גם בארצות מתפתחות, כאשר בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה ברמת האלימות בישראל ובעולם. תלמידים רבים ברחבי העולם מעידים על היותם קורבנות לאלימות, וחלק גדול יותר מהם מעיד כי למרות שאינם קורבנות ישירים, הם חווים תחושות של חוסר ביטחון וחשש, ותחושה כללית שבבית ספרם קיימת בעיה של אלימות (Astor, Benbenishty, Vinokur, Zeira, 2006, p. 91). ואכן, בתי הספר נתפסים כיום כאלימים ומסוכנים יותר מאשר בעבר, כאשר תופעת האלימות פוגעת בסביבה האנושית ובסביבה הפיזית גם יחד, ומשפיעה הן על הקורבנות הישירים והן על הקורבנות העקיפים (אלו אשר עדים לתופעה האלימה ולפגיעתה באנשים הסובבים אותם) מבחינה פסיכולוגית, חברתית והתפתחותית (ראובני, 2011, עמ' 135).
בישראל, הייתה שנת 1998 שנת מפנה בהתמודדות עם האלימות במערכת החינוך, כאשר עד לשנה זו נמנעה מערכת החינוך מלהכיר בתופעה ולהתמודד עמה באופן גלוי. ההימנעות מהעיסוק באופן גלוי בנושא נבעה מחששם של מנהלים מפני חשיפה של אירועי אלימות ופגיעה בתדמית בית ספרם, וכן לעובדה שממדי התופעה היו סמויים מעיני הצוות החינוכי בתוך בית הספר (שדמי, אלגרסי, נוי, 2006, עמ' 121).
אלימות נחשבת לתופעה חברתית, ומוגדרת כפעילות אנטי הומנית, החורגת מגבולות הנורמות החברתיות, בעלת מטען שלילי מובהק ומכוונת לפגוע באחר או ברכושו באופן ישיר או עקיף. המונח אלימות אינו מתייחס רק לפגיעה עצמה, אלא גם לשיפוט ההתנהגות, כאשר השיפוט והגדרת ההתנהגות כאלימה תלויים בהתייחסות לפוגע: ככל שמייחסים לו יותר אחריות למעשיו, כן גדלה ההסתברות שהתנהגותו תוגדר כאלימה (ראובני, 2011, עמ' 136-137).
