האדם הוא יצור חברתי, והשפה משמשת לו כלי מרכזי למימוש צרכיו התקשורתיים. באמצעות השפה האדם מגבש את מסריו ויכול להעבירם לזולתו. הוא יכול להביע רצונות ולהצביע על צרכים, לקבל מידע ולמסור מידע, לשתף ולהשתתף בחוויות ועוד. דרכי התקשורת האנושית אינן מתמצות רק בשימוש בשפה הקולית, אדם יכול להעביר מסרים באמצעות מחוות, העוויות פנים, ריקוד, שריקה ועוד. אך ה"שפה" - זו המתממשת בדיבור או במערכת סימנים (כמו אצל חרשים) - היא הכלי העיקרי שלו.
המונח דו-לשוניות (Bilingualism) מתאר את היכולת להשתמש ולתקשר בעזרת שתי שפות, כאשר שתיהן נרכשות באופן טבעי. ישנם סוגים שונים של מצבים המתארים "דו-לשוניות", השכיחות שבהם קיימת בתוך חיי המשפחה, כאשר שני הוריו של הילד מדברים עמו בשתי שפות שונות. למעשה הילד חשוף מרגע לידתו לשתי השפות ורכישתו אותן מתבצעת במקביל (לדוגמא: כל הורה מדבר עם הילד בשפה שונה). אך מצוי מצב שכיח נוסף שבו שפת החוץ שונה מהשפה המדוברת בבית. במצב זה מדברים בבית בשפה אחת, ובסביבה החיצונית בשפה אחרת. דו-לשוניות כזו אופיינית בעיקר במשפחות שהיגרו ממדינה אחת לאחרת בעלת שפה ותרבות שונה ממדינת המוצא שלהם (וגנר, 2003).
עבודה זו מבקשת לבחון את עמדותיהן ואת דרכי התמודדות הגננות עם הדו לשוניות בגנן. שאלת המחקר העומדת במרכזה של עבודה זו הינה: מהן עמדותיהן של הגננות ומהן דרכי ההתמודדות של הגננות עם דו לשוניות?
מבוא
סקירת ספרות
ב.1. דו לשוניות
ב.2. כשירות תרבותית של אנשי חינוך
ב.3. עמדות אנשי חינוך כלפי דו לשוניות
שיטת המחקר
ג.1. מדגם המחקר
ג.2 כלי המחקר
ג.3. מהלך המחקר
סיכום הממצאים
ד.1 – דרכי ההתמודדות שלשגננות על ילדים דו לשוניים
ד.2. גישת הגננת כלפי שימוש בשפת האם בגן
ד.3. הקשיים הקיימים בקרב ילדים דו לשוניים
ד.4. התייחסות לרב תרבותיות בגן הילדים
דיון
רשימת מקורות
נספחים
