עבודה זו עוסקת בתופעה שמאז ומתמיד הפריעה לי בבית הספר, אם בתקופת היותי תלמידה בעצמי, או היום כאשר אני סטודנטית ומתנסה בחינוך. התופעה המדוברת היא קיומם של ילדים דחויים חברתית בכיתה.
כבר ביום הראשון שלי בהתנסות באחת הכיתות, הרגשתי שכמעט כל תלמידי הכיתה לא רוצים להיות בקרבת תלמיד אחד, מה שמאוד הפריע לי כמי שמסתכלת מהצד. התלמיד עצמו הוא תלמיד נאה, לבוש נקי ומסודר, חייכן ומנומס. חוויה זו הזכירה לי תלמידה שהייתה בכיתה שלי בזמנו והייתה דחויה על ידי שאר התלמידים. גם אז כאב לי והפריע לי, ולכן כיום, בהתנסות שלי וכשאותה תופעה חזרה על עצמה הרגשתי שוב אי נחת, והחלטתי לחקור את המצב ואת הסיבות לו.
מדוע תלמידים מסוימים מוצאים עצמם דחויים חברתית? האם זה בגלל מראה חיצוני? או בגלל ההישגים שלהם בלימודים? בתור מורה, מה אני יכולה לעשות עם התופעה הקשה הזו, ובאילו דרכים אני יכולה להשתמש על מנת לסייע לתלמידים הדחויים להשתלב טוב יותר בחברת הילדים האחרים?
הכיתה שאני מתנסה בה היא כיתה הטרוגנית, עם תלמידים חזקים מבחינה לימודית וגם חלשים, אך למרות ההבדלים ביניהם הם מצליחים להתחבר אחד לשני חוץ מאותו תלמיד אשר נדחה על ידי רוב התלמידים. כפי שצוין בהתחלה, את הדחייה הזו הרגשתי בתחילת ההתנסות שלי כי הוא היה כל הזמן יושב לבד בכיתה, לא מדבר הרבה, מסתכל מהצד על בני כיתתו ועל מה הם עושים.
מבוא
חלק א': סקירת ספרות
דחייה חברתית, חרם, מאפיינים והשלכות
דרכי התמודדות עם דחייה חברתית - המורה
חלק ב': מהלך המחקר, מחקר פעולה ושדה המחקר
חלק ג': ממצאים ודיון
סיכום
התבוננות הוליסטית מסכמת
ביבליוגרפיה
