סיכום מאמר:
קפלן, ח' ועשור, א' (2004). דיאלוג תומך צרכים פסיכולוגים בין מורים ותלמידים כמקדם רווחה נפשית בבית הספר: המשגה ותוכנית יישומית. היעוץ החינוכי, י"ג, 161-168.
אחת משאלות המחקר הייתה: האם תכנית הדיאלוג תשנה את התנהלות הדיאלוג של המורים ותתרום לתפקוד התלמידים בכיתה?
שאלת מחקר זו הינה שאלה מגששת שכן החוקרים מדגישים כי המחקר שיוצג הינו ראשוני ומוגבל, ללא יכולת להשוואת התוצאות אל מול קבוצת ביקורת, ולכן יש לחשוב על מסקנותיו כראשוניות בלבד.
שאלת מחקר זו מתבססת על תיאוריית ההכוונה העצמית של דסי וראיין, על פי תיאוריה זו האדם הוא יצור אקטיבי ומשתנה, כזה שמעורב בסביבתו ומבקש להטמיע בעצמו חלקים בעלי משמעות ממנה וכן להתאים עצמו אליה. הנחה בסיסית של תיאוריה זו אומרת כי לאדם שלושה צרכים פסיכולוגים בסיסיים: הצורך באוטונומיה, הצורך בתחושת מסוגלות והצורך בתחושת קשר, שייכות וביטחון. זו הסיבה שהחוקרים מבקשים לבחון האם תכנית שתחזק ותקדם מענה טוב יותר של אותן הצרכים עבור התלמידים, על ידי קיום דיאלוג תומך צרכים עם מוריהם, תצליח לקדם את תפקודם בכיתה.
אחת מהשערות המחקר הייתה: כנית הדיאלוג תתרום להפחת אלימות ורגשות שליליים ותקדם רגשות חיוביים בקרב התלמידים.
המשתנה- רגש שלילי- רגשות נלווים ללמידה בכיתה: כעס, דאגה, שמעמום, בושה ועצב. המשתנה רגש שלילי נמדד באמצעות שאלון (התלמידים התבקשו לסמן עד כמה התחושות שהוצגו משקפות את הרגשתם בשיעור).
