בשנים האחרונות אנו עדים לריבוי מקרים בהן חברות במשק הישראלי, גדולות כקטנות, מככבות במדורי החדשות בכלל ובמדורי החדשות הכלכלית בפרט, כחברות העמודות בפני סגירה או על סף פשיטת רגל. בהתאם למגמה זו, בשנים האחרונות ישנן יותר ויותר מקרים שבהם רואי החשבון המבקרים של חברות פרטיות ובורסאיות כאחד מצרפים לחוות דעת שלהן בדוחות הכספיים שהם מבקרים, הערת "עסק חי". כאן המקום להסביר לקורא הדוחות הסביר והלא מתמצא ברזי תקני הביקורת של לשכת רואי החשבון בישראל כי הערת עסק חי" ניתנת ע"י רואה החשבון המבקר במקרים בהן לרואה החשבון קיים חשש סביר כי קיימת סכנה שהחברה לא תוכל להתקיים כעסק חי בעתיד הנראה לעין, קרי בפרק זמן שלא יעלה על שנה מיום המאזן.
הערת "עסק חי" בחוות דעת רואה החשבון המבקר משמעותה שעלו במהלך הביקורת סימני אזהרה כאלו שלא מאפשרים להניח את ההנחה כי החברה תוכל לממש את נכסיה ולפרוע את התחייבויותיה במהלך העסקים הרגיל של החברה.
בשל אקטואליות הנושא וחשיבותו לאזרח מן השורה, בחרתי להתמקד בעבודתי בנושא תקן ביקורת מס' 58 בנושא "העסק החי" תוך הסבר על התקן ויישום התקן הלכה למעשה על ידי ניתוח חברה בורסאית שלדוחותיה הכספיים הוצמדה הערת עסק חי".
תקן ביקורת 58 הדן בסוגיית "הסק החי" קובע שניתן להניח כי העסק המבוקר ימשיך להתקיים בעתיד הנראה לעין, אם אין מידע משמעותי הסותר הנחה זו. התקן מביא דוגמאות לסימני אזהרה שונים כגון, גרעון בהון העצמי, גרעון בהון החוזר, הפסדי הפעלה כבדים ותזרים מזומנים שלילי מפעולות, ומורה למבקר החשבונות כי עליו לשקול בזהירות ראויה את השפעתם של סימני האזהרה תוך התייחסות למכלול הפעולות של העסק[1] .
