פתח דבר
מאמר זה עוסק בסוגיית שיעור השתתפותם של ערבים בכוח העבודה הישראלי. כפי שנראה שיעור זה הוא נמוך במיוחד בהשוואה לאוכלוסיית הרוב היהודית במדינה. על כן, הגברת שילובם של ערבים במשק הישראלי צריכה להיות מטרה בדרך להבטחת הצמיחה והרווחה במשק. ראשית כל נציג את סוגיית ההשתתפות בכוח העבודה בישראל – בכלל ובקרב האוכלוסייה הערבית בפרט; לאחר מכן נעסוק בגורמים לשיעור ההשתתפות הנמוך של הערבים. לבסוף, לאור הדיון בגורמים, נעמוד על צעדי מדיניות שהמדינה יכולה לנקוט במטרה להגביר את שיעור ההשתתפות של הערבים בכוח העבודה הישראלי.
שיעורי התעסוקה של גברים ונשים יהודים לא-חרדים בישראל הם גבוהים יותר מממוצע ה- OECD. למעשה, מבין מדינות ה- OECD, רק נשות איסלנד משתתפות בכוח העבודה יותר מאשר הנשים היהודיות-ישראליות הלא-חרדיות. שיעורי התעסוקה של נשים חרדיות הם גן כן גבוהים מאלה של נשות ה- OECD. (Fuchs & Weiss, 2018).
אולם, ישנן קבוצות אוכלוסייה בישראל ששיעור ההשתתפות שלהן בכוח העבודה הוא נמוך במיוחד, והדבר משפיע כמובן על יכולתה של מדינת ישראל לשמור על הצמיחה ולהדביק את הפער ברמת החיים לעומת העולם המערבי. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות הוא נמוך באופן קיצוני. שיעורי התעסוקה של גברים ערבים גם הוא נמוך מזה של גברים יהודים לא-חרדים, ונמוך מממוצע ה-OECD. לפיכך, הפוטנציאל להמשך הצמיחה בתעסוקה ובהשתתפות בשוק העבודה טמון אצל גברים ונשים ערבים (בנוסף כמובן לגברים החרדים).
המיעוט הערבי מהווה כעשרים אחוזים מאוכלוסיית ישראל ו- 18% מהאוכלוסייה בגיל העבודה. למרות זאת, הוא מהווה (נכון לשנת 2015) 13.1% בלבד מכוח העבודה הישראלי.
