בעולם העסקים של ימינו, כותבת החוקרת אביבה גבע (2011) נהוג להשתמש ב"תחליפי מוסר" במקום במוסר אמיתי. הכוונה שלה היא שיש אמצעים ומוסדות שונים, כמו החוק או המערכת של השוק החופשי, שלכאורה מחליפים את הצורך במוסר: הפירמות לא צריכות לאמץ כללים מוסריים או חשיבה מוסרית, ובמקום זה הן אמורות להסתמך על התחליפים האלו כדי לשמור על התנהלות מוסרית. התחליפים האלו מקובלים כיום כמספיקים, ובחשיבה העיסקית המקובלת אין בכלל צורך לבחון אותם: הם עושים את העבודה הדרושה וכל עוד הפירמות עומדות ביעדים העיסקיים שלהם לא צריך להטיל בהם ספק. אבל בתחום של "מוסר ועסקים" נהוג להצביע על חולשות שונות של התחליפים האלה.
תחליף המוסר החשוב ביותר הוא החוק. החוק הוא היום תחליף המוסר העיקרי בעולם בכלל, ועולם העסקים הוא חלק מזה (גבע, 2011, עמ' 91). בעיני אנשים רבים, ובטח ובטח שבעסקים, מה שהחוק מרשה הוא מוסרי, ומה שהוא אוסר הוא לא מוסרי. למעשה, מבחינות רבות אפשר לומר שעבור אנשים רבים החוק הוא למעשה המוסר והשניים פחות או יותר זהים אחד לשני – החוק מגדיר מה מוסרי ומה לא מוסרי. במילים אחרות, ההנחה היא ש"החוק ממצה". לתפישה הזאת יש כמה חולשות.
לשון החוק כללית
החוק מנוסח באופן תמציתי וכללי ככל האפשר. החוק אינו יכול לצפות את כל סוגי ההתנהגויות, ולכן במקרים רבים צריך לפרש אותו בהתאם לנסיבות של האירוע שאותו החוק, כלומר מערכת המשפט, תבחן על מנת לקבוע האם החוק הופר או לא. כלומר, תמיד יש מרכיב של פרשנות מסוימת של החוק.
