זיהום אוויר הנוצר על-ידי חברות תחבורה ציבורית

הניסון הציבורי ההולך וגובר להפחית את זיהום האוויר הוביל תושבים רבים להשתמש בתחבורה ציבורית כחלופה ראויה לרכב פרטי. בערים רבות בעולם קרוב לשליש מהתושבים מעדיפים נסיעה בתחבורה ציבורית מאשר שימוש בכלי רכב, אולם השימוש ההולך וגובר בתחבורה הציבורית חושף את האזרחים לזיהום אוויר הנובע דווקא מכלי התחבורה הציבוריים (המשרד להגנת הסביבה, 2011, עמ': 5, 12, 17, 23; (Nanaki, , Koroneos, Roset, Susca, Christensen, Hurtado, & López-Jiménez, 2017, p. 47). שימוש במנועים ישנים, מנועי דיזל מזהמים, ונתיבי תחבורה הצמודים לאזורי מגורים, מגבירים את חשיפת האזרחים לזיהום אוויר הנובע מכלי רכב כבדים וזה יוצר בעיות בריאותיות נרחבות ואף למקרי מוות. תהליך זה הינו כלל עולמי והוא מתקיים בעיקר במדינות מתפתחות שבהן התחבורה הציבורית הינה מפותחת מבחינת גיוון כלי התחבורה ושכיחותם (Nirel, Schiff, & Paltiel, 2015, p. 35-37; Xia, Nitschke, Zhang, Shah, Crabb, & Hansen, 2015, p. 282).

מצד שני כל ניסיון מידי להביא לשינוי מהיר והשבחה של התחבורה הציבורית הינו מאתגר במיוחד מפאת המחיר הגבוה שמחייב החלפת מנועים, שימוש במסננים ייחודיים, ופיתוח תשתיות חדשות. מאידך גם קצב ההשבחה הקיים ניתפס כאיטי ובלתי יעיל שעשוי לאורך זמן לפגוע בבריאות התושבים (המשרד להגנת הסביבה, 2017; עבודי, 2015, עמ' 199). נדמה אם כן כי תאגידי התחבורה הציבורית מצד אחד מקבלים בברכה את ציבור הנוסעים והעדפת התחבורה הציבורית על פני רכבים פרטיים, אולם במקביל תאגידים אלה מזהמים את האוויר באמצעות שימשו במנועי דיזל ישנים ומזהמים ונידמה כי הם אינם ממהרים להחליף את הציוד שברשותם מתוך הניסיון להימנע מהוצאות רבות.

מבוא

תחבורה ציבורית כמזהם סביבתי

תחליפי מוסר

השוק

החוק

הסביבה החברתית

עקרונות המוסר

תועלתנות

זכויות

חובות

מודל יישומי

סיכום

ביבליוגרפיה