התפתחות היסטורית
בתקופת המנדט, בעת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, היה משק החלב אלמנט מרכזי בהתבססות של המשק המעורב וביצירה של קשר בין המערכת העירונית ובין המערכת החקלאית. באותם שנים התפתח ענף הרפת ומשק החלב כענף כלכלי. ולפרה החולבת החל להיות תפקיד של ממש במשק הישראלי אולם זה היה קטן יחסית באותה התקופה. באותם ימים היו בארץ עדרי בקר שהיו רועות מרעה טבעי, הן היו קטנות וכחושות וכן יצרו תוצרי חלב קטנים מאוד. לא היה גידול יעיל של בקר ולא של ייצור חלב. הארץ הייתה מורגלת למחסור בחלב והיה שימוש גם בחלב עזים ובחלב גמלים, מהם גם היו מייצרים גבינות ומוצרי חלב למיניהם. שינועו של החלב ממקום למקום היה אתגר של ממש בעיקר בשל קשיי תעבורה ובשל תנאי מזג האוויר שגרמו לו להחמיץ במהירות. החלב באותם ימים לא היה מצרך קבוע בעבור המשפחות (שביט וגלעדי, תשמ"א).
המחסור בחלב הביא להתפתחות טבעית של מה שכונה באותם ימים "המשביר המרכזי". מדובר היה במחלקה חקלאית שהתפתחה תוך מספר שנים להיות חברת תנובה אשר הייתה מארגנת מרכזית של 13 משקים חקלאיים. ארגון המשקים הללו למכירה מרוכזת של חלב גולמי הביא להתפתחות של משק החלב ולגידולו. החלב היה נמכר אצל חלבן עם עגלה אשר היה עובר ברחבי העיר ומצלצל בפעמוניו (סלע, שנה).
עם השנים החלו מתיישבים אמריקנים וטמפלרים לייבא לישראל פרות אירופאיות אשר ייצרו חלב בעיקר לטובת המשפחות אשר ייבאו אותן.
