השאלה כיצד ניתן להביא לכך שהחדשנות תהיה חלק מהפעולה הרגילה של המגזר הציבורי היא שאלה שהחשיבות שלה ברורה היום. חדשנות היא חלק מהותי מהפעולה של המשק, כמעט בכל תחום שלו. האזרח הממוצע לומד להנות מהחדשנות הזו ולצפות לה. גוף מסחרי שלא יתחדש באופן מתמיד יהפוך במהרה לגוף חסר יכולת למשוך לקוחות. אזרחים אינם לקוחות, והם אינם יכולים לעזוב את הממשלה (בדרך כלל), אבל הם יכולים בהחלט לאבד את האמון שלה בה. בנוסף, גם מבחינת היעילות והיכולת של הממשלה לפעול ולנצל את המשאבים המוגבלים שלה, החדשנות היא אמצעי הכרחי. בעולם הטכנולוגי שאנו חיים בו, מי שאינו מתחדש נשאר מאחור.
השאלה היא לכן כיצד ניתן להביא לכך שגם במגזר הציבורי תונהג חדשנות. כפי שראינו במהלך הקורס, יש לשאלה הזו תשובות רבות. בעשורים האחרונים נוסו שיטות שונות, במידות שונות של הצלחה. האמצעי החדשני ביותר שעלה בתשובה לשאלה הזו הוא מה שמכונה "מעבדות חדשנות" או באנגלית public sector innovation (PSI) labs.
המעבדות האלו הן עדיין אמצעי חדש למדי. הראשונות בהן הוקמו רק בסוף שנות התשעים של המאה העשרים, ורק בעשור האחרון הן נהיו נפוצות מספיק על מנת שיתעורר מחקר עליהן (McGann, Blomkamp& Lewis, 2018). לפי כמה מהחוקרים שכתבו עליהן, יש למעבדות האלו פונטציאל עצום להביא לחדשנות מהותית במגזר הציבורי.
