הנושא שבו עבודה תעסוק הוא הקשר בין הכשרת המוצב לבין הצלחת המוצב. מוצב הוא עובד ארגון שנשלח לעבוד במדינה אחרת, בין אם בסניף של ארגון האם או בשיתוף פעולה עם ארגון אחר (Lee & Li, 2008). הגלובליזציה יוצרת הזדמנויות עסקיות חדשות עבור תאגידים המבקשים להתפרס ברחבי העולם. ארגונים שאפתניים גלובלית אלו משתמשים יותר ויותר באסטרטגיות הצבה כדי להקל על הכניסה לשווקים חדשים וכן בכדי לנהל את החברות הבנות שלהם בארצות אחרות (Yamazaki & Kayes, 2007). על כן, בעשורים האחרונים ניתן לראות עלייה במספר המוצבים (Lee & Li, 2008). אולם, בעוד שהתפקיד של מוצבים בחו"ל מקבל משנה חשיבות, עדיין פעילותם כרוכה בסיכון שיכול להתבטא בכישלון המוצב בהשגת היעדים העסקיים אשר לשמם נשלח, בביצועים שלוקים בחסר, בחוסר התאמה לתרבות היעד, בקשיים חברתיים שהוא לא מצליח להתמודד עימם ולעתים אף בחזרה מוקדמת הביתה (Yamazaki & Kayes, 2007). על כן אין זה מן ההפתעה, כי חברות חוות לעתים קרובות החזר נמוך מהצפוי על השקעתם במוצב, ברמה העסקית והארגונית (Chew, Ghurburn, Terspstra-Tong & Perera, 2021).
בכדי להתמודד עם הבעיה הכרונית של החזר השקעה ירוד בשליחת מוצבים, יש לעמוד על הגורמים שעשויים להשפיע על הצלחתם. על פי גישות ארגוניות עדכניות, הגורסות כי על מנת לשפר ביצועי הארגון יש להתמקד במשאב האנושי, נחפש להתמקד במה שהארגון יכול לתת למוצבים על מנת להקל את שהותם, לאפשר להם להתרכז בעבודה ולהרגיש מוערכים.
מבוא.
פרק 2: הצלחת המוצב
1. הגדרה נומינלית
2. הגדרה אופרטיבית
3. חשיבות הצלחת המוצב
4. גורמים להצלחת המוצב
ביבליוגרפיה
