תסמונת גמישות יתר במפרקים (- Joint Hyper Mobility Syndrome -JHS) היא תסמונת תורשתית המאופיינת ביתר תנועתיות בתנועה אקטיבית או פסיבית של המפרקים, בגלל גמישות יתר ברקמת החיבור (;Campayo et al, 2010 Bulbena et al, 2011). התופעה הוזכרה לראשונה לפני 60 שנה וסווגה כהפרעה פתולוגית של מערכת השרירים בגוף. בשנת 1973 החלו לחקור את הנושא Beighton et al (Bulbena et al, 2011). גמישות יתר במפרקים ניתנת למדידה באמצעות -Beighton scale ציון הניתן תלוי במידת התנועה של מהפרק. הציונים נעים בין 0-9 כאשר נבדק עם ציון 5 ומעלה הוערך כבעל גמישות יתר במפרקים. במבדק ארבעה תרגילים הנבדקים בשני צידי הגוף (איבר ימין ושמאל) ומבדק נוסף. המבדקים: להגיע עם הזרועות לקרקע בברכיים ישרות, קיפול מרפק ימין ושמאל לאחור , פשיטת יתר בברך ימין ושמאל, קיפול האגודל השמאלי והימני בניסיון לגעת באמה, קיפול הזרת הימנית והשמאלית 90 מעלות לכיוון הצד האחורי היד (Smith et al, 2014).
שכיחות JHS בקרב האוכלוסייה נעה בין 10%-15% והשכיחות עולה בקרב נשים מאשר בקרב גברים (Campayo et al, 2010; Bulbena et al, 2011). היחס בין הנשים לגברים הוא 1:3 (Bulbena et al, 2011) וגמישות יתר נמצא שכיחה יותר בקרב ילדים בהשוואה למבוגרים (Smith et al, 2014).
בדרך כלל ל- JHS מלוות תופעות נוספות כגון: תסמונת אהלרס-דנלוס- תסמונת גנטית הנובעת מפגיעה ברקמת החיבור, תסמונת מרפן- מחלה של רקמת החיבור, פרכת- מחלת רקמת חיבור תורשתית. המחלה גורמת לקושי בסיבי קולגן (Bulbena et al, 2011), מחלת אוסטאוארטריטיס- מחלת מפרקים המתאפיינת בהרס הסחוס, פריקה במפרקים, בורסיטיס וטנידינופתיה- דלקת בגידים (Smith et al, 2014).
