חבל הטבור

הבחנה ביולוגית

חבל הטבור הוא מבנה אנטומי ייחודי המחבר בין אורגניזם האם והעובר במהלך ההיריון, מספק לעובר חמצן וחומרים מזינים וכן פולט אליו את התוצרים המאפשרים את קיום חייו. החבל הטבורי נוצר בין השבוע הרביעי עד השמיני להריון על ידי הרקמה המתרחבת ועוטפת מחלל הגוף העוברי התאי שנוצר דרך צינור אל עבר השיליה. זרם הדם בצינור נקבע כבר בשבוע החמישי להריון. האורך הממוצע של חבל הטבור הוא בין 50 ל-60 ס"מ כבר המינימלי חייב להיות לא פחות מ-30 ס"מ. שני עורקי הטבור יוצרים סליל גלילי סביב הווריד הטבורי (עד 40 ספירלות) שיכולה להיות לו צורה וקצב צמיחה השונה מאישה לאישה. הווריד הטבורי מעביר דם מחומצן מן השיליה אל עבר כל האיברים של העובר.[1]

חבל הטבור מכיל שני עורקים טבוריים ווריד אחד המכוסים על ידי סוג מיוחד של רקמת חיבור רירית, המכונה הג'לי של וורטון (Wharton's jelly), ומצופים על ידי האפיתל של מי השפיר. לג'לי של וורטון יש תכונות פיזיות הדומות לכרית פוליאוריתנית ותפקידו המכריע הוא למנוע את הפעלת הכוח המכני כמו דחיסה, פיתול וכיפוף של כלי הטבור אשר מספקים את זרימת החמצן והחומרים המזינים (גלוקוז וחומצות אמינו) לעובר, ובמקביל מדללים את השיליה מפחמן דו-חמצני ומוצרי פסולת אחרים.[2]

התאים העובריים המרכיבים את הג'לי (MSCs – mesenchymal stem cells) ננעלים בשלב ההתפתחות המוקדמת של העובר ונודדים אל עבר הכבד של העובר דרך החבל הטבורי. תאים אלה מבטאים את סמני תאי הגזע העובריים ומעלים את התגובתיות החיסונית של העובר. במחקרים מדעיים שונים נמצא כי הרקמה הרירית הזו מפרישה חלבונים המקדמים את מותם של תאים סרטניים ומונעים את מחזור התא.[3] כיום, תאי דם אלו נמצאו כחיוניים בטיפול בהפרעות אוטואימוניות וסיבוכים לאחר הניתוח;