שילוב אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית בלימודים גבוהים בישראל:
השתלבותם של סטודנטים עם לקות למידה באוניברסיטאות ובמכללות בלימודי התואר הראשון
גרבר (Gerber, 2008) טוען, כי בהגדרה, מבוגר בעל לקויות למידה הינו בעל אינטליגנציה ממוצעת או מעל לממוצע, אולם הפוטנציאל האישי אינו משתקף בהישגיהם בתחום האקדמיים, בתחום של התנהגויות פונקציונאליות ובתחום התעסוקה. מבוגרים בעלי לקויות למידה הינם בעלי מאפיינים המקשים עליהם בחיי היום יום. ראשית, מיומנויות אקדמיות שלא נרכשו בשנות בית הספר, נשארות בעייתיות גם בבגרות, ומשפיעות על התפקוד הבוגר, בכל תחומי החיים. במקביל המאפיינים הבסיסיים של הלקות, קיימים גם מאפיינים משניים, שהינם רלוונטיים לתפקודו של הבוגר, ויכולות התפקוד שלו. מאפיינים אלו הינם מעיין 'שכבה שנייה' של ביטויי הלקות, אשר מהווים אוסף של דרכים ואמצעים להתמודדות, או דפוסי חשיבה ורגשות, אשר יכולים להתבטא באופן חיובי או שלילי. מתוך כך, טוענות איצקוביץ וכפיר (2011), כי מבוגרים עם ליקויי למידה הינם ברמה סוציו אקונומית ורמה השכלתית נמוכה יותר ממבוגרים שאינם כאלה, ושיעורם במוסדות ההשכלה הגבוהה נמוך יחסית. חוקרות אלו מתייחסות לעובדה שלקויות למידה אינן נעלמות עם הגיל, וכי לקויי למידה רבים מאמצים ומסגלים טכניקות המפצות על הלקות, מחד, אך מהותה של הלקות עדיין משליכה על מציאות חייהם במובנים רבים.
על-פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, בשנת הלימודים 2014-2015, כ-18,000 סטודנטים הוכרו כלקויי למידה על-ידי המוסדות להשכלה גבוהה המתוקצבים על-ידי ות"ת )ללא האוניברסיטה הפתוחה), שהם כ-%5.10 מכלל הסטודנטים לתואר ראשון ולתואר שני במוסדות אלו (בר, 2016). סטודנטים רבים רוצים ללמוד לתואר ראשון אך בעקבות חשש להצלחה בגלל הלקות למידה בוחרים לא לעשות זאת או שמתחילים במוסד לימודים להשכלה גבוהה ופורשים באמצע.
