בשנה האחרונה עולים קולות מחאה של בני העדה האתיופית, אשר יצאו להפגין כנגד מה שהם תופסים כיחס מפלה וגזעני כלפיהם מצד חברת הכלל הישראלית. נשאלת השאלה, האם טענה זו נכונה?
מדובר בקבוצה אתנית ייחודית בנוף האנושי ממנו מורכבת החברה הישראלית. מרבית בני העדה מצויים ברמה נמוכה של היטמעות בחברה הישראלית, גרים בשכונות מוכות עוני ושייכים למעמד סוציו-אקונומי הנמוך ביותר בחברה הישראלית (Kaplan & Salomon, 2004), ולמרות מגמות של שיפור במצבם, שיעור גדול מבני העדה עדיין משתייך למעמד סוציו-אקונומי נמוך בהשוואה לזה של קבוצות מהגרים אחרות בחברה הישראלית (Offer, 2007 בתוך יונגמן ושקד, 2012).
לאחר גלי העלייה הגדולים מאתיופיה בשנות השמונים ("מבצע משה") והתשעים ("מבצע שלמה"), נתקלו העולים בקשיים רבים שהפכו אותם לקבוצה מוחלשת בחברה הישראלית: מדובר בקבוצה שנמצאת במשבר עמוק יותר בהשוואה לקבוצות מהגרים אחרות בחברה הישראלית בשל ההתפוררות של מבנה המשפחה והקהילה, אובדן המנהיגות המסורתית, הפער במסורת הדתית של יהודי אתיופיה ליהדות הרבנית המקובלת בארץ, המעבר מחברה חקלאית מסורתית לחברה טכנולוגית ותחושת נחיתות בשל היעדר השכלה וכישורים מקצועיים (יונגמן ושוקד, 2012). כל המשתנים הללו מצטרפים למיצוב ההתחלתי הנמוך ממילא של בני העדה בישראל שנבע משלוש תכונות בעייתיות בפני עצמן: צבע עורם, ספק בנוגע למוצאם היהודי והון אנושי דל (מבחינת שוק התעסוקה בישראל) (קימרלינג, 1998).
בעבודה הנוכחית נבחן האם בני העדה האתיופית בישראל נקלטו בה בהצלחה או שמא נדחו על- ידה. לשם כך ערכנו סקירה ספרותית מקיפה המחולקת לשישה פרקים: בפרק הראשון נעסוק בתיאוריות רלוונטיות הנוגעות להגירה ולמודלים הקשורים בהיטמעות מהגרים בחברה הקולטת;
מבוא
פרק ראשון
הגירה: רקע
אקולטורציה
פרק שני
חייהם של היהודים באתיופיה: רקע
מאפיינים חברתיים
זהות יהודית
פרק שלישי
עליות יהודי אתיופיה לישראל
פרק רביעי
יהודי אתיופיה בישראל
משברי העלייה
המצב כיום
פרק חמישי
דחייה מול קבלה
גילויי גזענות
הסברים תיאורטיים
זהות עצמית ותרבותית של יוצאי אתיופיה בישראל
פרק שישי
מסקנות וסיכום
