בריונות בקרב בני נוער
בריונות בקרב בני נוער בארץ ובעולם היא תופעה רחבת היקף (ברקוביץ' ובנבנישתי, 2011, עמ' 225). ממדיה והשלכותיה מדאיגים מאוד אנשי חינוך, קובעי מדיניות וחוקרים, בעולם כולו ובישראל (שם). ברם, חוקרים החלו לבחון את תופעת הבריונות בבתי הספר לעומק רק בשנות ה-70 של המאה ה-20, בעיקר בסקנדינביה, והחל משנות ה-80 במדינות נוספות בעולם (Olweus, 2003a).
העיסוק הרב בתופעה בשנים האחרונות הניב הגדרות שונות לבריונות בביה"ס, הכוללות התייחסות למגוון ההיבטים הרחב שלה. כך, אחת ההגדרות הקלאסיות לתופעת הבריונות בביה"ס גורסת ש“תלמיד יחשב כקורבן לבריונות במידה והוא חשוף באופן עקבי ולאורך זמן לפעולות שליליות מצד תלמיד או תלמידים אחרים" (Olweus, 1993, p. 9). הווה אומר, הגדרה זו שמה דגש על העקביות לאורך זמן של פעולה שלילית כלפי תלמיד מצד תלמיד או תלמידים אחרים הלומדים עמו בבית הספר.
הגדרות מאוחרות יותר לתופעת הבריונות בבית הספר מוסיפות דקויות חשובות להבנת הבריונות שחווים תלמידים ותלמידות בבית הספר. כך, הוצע שבריונות הינה תת-סוג של התנהגות אלימה/אגרסיבית/תוקפנית ובלתי רצויה על ידי מתבגר או קבוצה של מתבגרים, שמטרתה לפגוע בתלמיד או בתלמידים אחרים, או לגרום לו/להם לתחושות של לחץ ומתח. התנהגות זו יכולה לכלול תוקפנות פיזית, מילולית, חברתית, כל סוג של תוקפנות לחוד וכולם או חלקם גם יחד. על ההתנהגות התוקפנית להיות מכוונת, חוזרת מספר פעמים, או בעלת סבירות גבוהה לשוב ולהתרחש, ומלווה בא-סימטריה ביחסי הכוחות, הפיזיים, הרגשיים או החברתיים בין הבריון לקורבן.
