מבוא
גירושין הינה תופעה רווחת כיום בעולם (קופרשמיט, 2000) וידוע כי היא אחד מאירוע החיים הקשים והמשמעותיים ביותר בחיי האדם (Amato & Sobolewski, 2001). אחת מהשפעות שיש לגירושי הורים הינה על ההתקשרות של הילד להורה (Lopez, Melendez & Rice, 2000). הספרות המחקרית מעלה על נס את חשיבות ההתקשרות של הילד להורה ובמשך השנים הוכיחה את חשיבותה והשפעותיה הרבות על התפתחותו ותפקודו של הילד ( Bowlby, 1988). המחקר הנוכחי מבקש להתמקד בקשר שבין גירושי הורים לבין ההתקשרות של הילדים, בפרט האם גירושי הורים מובילים להתפתחות של סגנונות התקשרות לא בטוחה, כפי שנטען במחקרי עבר (Lopez, Melendez & Rice, 2000). כמו כן, מחקר זה מבקש לחדד את הידע בנוגע להבדלים המגדריים וינסה לענות לשאלה האם גברים ונשים מגיבים באופן שונה לגירושי הורים, בהיבט של סגנונות התקשרות.
גירושין הינה תופעה כלל עולמית. נראה כי בשנים האחרונות חלה עלייה בשיעור הגירושין בארץ ובעולם ועל פי הסטטסטיקה, כל ילד שלישי נאלץ להתמודד עם משבר הגירושין (קופרשמיט, 2000). גירושין נתפסים כאחד מאירועי החיים הקשים ביותר. זהו אירוע בלתי מתוכנן במעגל החיים, ללא לוח זמנים קבוע מראש, וללא טקסים סמליים וחברתיים שתפקידם מתן לגיטימציה לתהליך ותמיכה בו. כמו כן, נראה כי נכון יותר להסתכל על גירושין כאירוע מתמשך ולא אירוע יחיד בודד. פעמים רבות גירושי ההורים הינם צעד ראשון בסדרת מעברים משפחתיים שהילד צריך להתאים את עצמו אליהם.
