המלחמה הקרה – רקע
משבר הטילים הקובני, אשר נמשך לתקופה של 13 יום בתוך אוקטובר 1962, נחשב לאירוע מרתק והיסטורי בהיסטוריה הדיפלומטית ובמציאות המדינית-צבאית של אותם ימים. עם זאת, מרכזיותו של משבר הטילים הינו בכך שהוא מהווה את אחת מנקודות השיא הדרמטיות ביותר בתקופת המלחמה הקרה, אשר התקיימה החל מסוף מלחמת העולם השנייה (1947) והסתיימה רק ב-1991 (סימבלה, 2012).
המלחמה הקרה, כשמה כן היא, מעולם לא התפתחה לעבר סכסוכים וקרבות אלימים ישירים אך ציינה את המאבק בין שתי אימפריות, בעלות אידיאולוגיות שונות באופן מהותי זה מזה וחתרו לעבר הישגים אסטרטגיים, אשר לב ליבם הייתה התודעה הציבורית והבינלאומית, בכוחה ועליונותה של כל אחת מהאימפריות. השנייה, התמקדה במרדף התרבותי-ערכי אשר כל אחת ביקשה להשליט בעולם, כראייה רחבה יותר ועם זאת שונה בתכלית, של סדר עולמי ושליטה בו ברמה הכלכלית והאידיאולוגית (Haas, 2001).
כדי לפתוח בדיון על הלוחמה הפסיכולוגית המורכבת ורבת הרבדים שהתגלמה במשבר הטילים, חשוב להעניק למשבר את הרקע כפי שהוא מובן דרך תיאוריות של לוחמה פסיכולוגית. תחילתו של המשבר נעוצה בחודש אפריל של השנה הקודמת, כאשר ארצות הברית ביקשה למוטט את המשטר הקומוניסטי של פידל קאסטרו, באמצעות מה שנקרא ׳הפלישה למפרץ החזירים׳.
