יחסו של ברודל לים התיכון הוא כאל מקשה אחת אשר חוצה הבדלים אחרים בין עמים. את הים התיכון הוא רואה כאזור אשר קשור גאוגרפיית אבל גם כלכלית ותרבותית מבחינת כל העמים אשר יושבים לחופי הים התיכון. לעיתים הקשרים הללו גברו על הבדלים דתיים בין העמים ומשום כך אפשרו את השגשוג ואת הצמיחה אשר הייתה מנת חלקם של עמים רבים באזור הים התיכון במשך השנים. ברודל שם את הדגש על הקשר בין הציוויליזציות השונות אשר אכלסו את הים התיכון מאשר על ההבדלים שהיו בין העמים השונים על חופי הים התיכון. היא חיפש את המאפיינים הגיאוגרפיים, כלכליים ותרבותיים אשר משותפים לכלל התרבויות באזור זה, מאשר את ההבדלים המינוריים לשיטתו, אשר אפיינו את המזרח התיכון.
תפיסתו של אזור הים התיכון מורכב משני מעגלים. האזור היבשתי והאזור הימי כאשר הים התיכון הוא המוקד של האזור הזה אשר בו מתקיימים איים וחצאי איים. החלוקה הפנימית של האזורים השונים באותם שני מוקדים מתעלמת לחלוטין מתרבותיות, דתות ומדינות בשלב זה. מכיוון שאזורים אלו מורכבים מאותו אופי גיאוגרפי ואקלימי, לדעתו הם מכתיבים אופי מסוים של כלכלה ותרבות. ההבדלים בין העמים מטשטשים עוד יותר אם ניקח בחשבון את האופי הנוודי של רבים מעמי האזור ובכך שמשום ההתפתחות ההיסטורית של האזור, עמים רבים השפיעו והושפעו האחד מהשני, כלומר זה עוד ממד של צמצום הייחודיות והבלעדיות של העמים( בסגנון של נרטיב לאומי) לטובת תפיסה כוללת של אזור הים התיכון.
לאורך כל הפרק הוא שם את הדגש העיקרי בעיניו על ההיבטים הכלכליים אשר אפיינו את אזור החוף של הים התיכון.
