בעשורים האחרונים מתרחשים שינויים רבים במבנה המשפחתי המסורתי המוכר, וקיימים מודלים שונים של משפחות, כמו הורות משותפת, משפחות חד הוריות, אימוץ, הורות יחידנית, זוגיות פרק ב' וגם משפחות חד מיניות. שיעור הגירושים העולה, טכנולוגיות חדישות המאפשרות הפריה חוץ גופית וגם תהליכים של מתן זכויות שוות לחברי הקהילה הגאה מאפשרים קיומם של מודלים חדשים אלו של משפחה.[1]
המושג "משפחה חדשה" או "משפחה אלטרנטיבית" מתייחס למשפחה שבה שני גברים או שתי נשים מגדלים את ילדיהם במשותף, או מודלים של הורות משותפת, בהם הורי הילדים אינם מקיימים ביניהם קשר של זוגיות אלא רק קשר לשם גידול הילדים, וכן משפחות חד הוריות של אישה לסבית או גבר הומו. בסקר שנערך על ידי ארגון "משפחה חדשה" בשנת 2004 נמצא כי 18,000 משקי בית בישראל הם משפחות חד מיניות (הדס, בראוך, 2014, עמ' 72). המשפחות החד מיניות נחשבות עדיין לתופעה שולית, אך יש גידול מתמיד במספר המשפחות הללו, וניתן למצוא אותן בעיקר באזור מרכז הארץ ובערים הגדולות (גודקאר, 2009).
משפחות חד מיניות מאופיינות במגוון מבנים, ודרכים שונות מובילות להיווצרותן, השכיחה בהן היא נישואים הטרוסקסואליים שהתפרקו, כאשר אחד מבני הזוג ולעתים אף שניהם החליטו "לצאת מהארון". במצב זה מתמודדים הילדים גם עם הגירושים וגם עם חשיפת הזהות החד מינית של אחד מהוריהם. בנוסף, יש אשר מחליטים מראש להקים משפחה חד מינית, אם באמצעות אימוץ בחו"ל, הפריה מתרומת זרע, או פונדקאות ותרומת ביצית. דרך נוספת היא באמצעות הסדרי הורות משותפים, הסכמה להביא ילד משותף למערכת שאין בה קשר זוגי ומיני, באמצעות חוזה משפטי או הסכמות אישיות (גודקאר, 2009).
