בשנים האחרונות, באופן תדיר ישנה עליה בשימוש ברשתות החברתיות ובאינסטגרם בפרט ככלים להצגת חיי היומיום, זאת למרות שהתמונות המוצגות הן לעיתים נטולות קשר למציאות. בעבודה זו אציג שלוש תמונות תחת התיוג "המשרד שלי" (＃myoffice) שמקורן באינסטגרם, אנתח אותן מבחינה ויזואלית ובאמצעות תיאוריית "הצגת העצמי בחיי היומיום" של גופמן.
תמונה מס' 1: הצגת העצמי בחיי היומיום הדיגיטליים.
בתמונה מוצגת בחורה שלפי התיוגים בהם עשתה שימוש, היא נמצאת במשרדה הביתי, אך אין זה ברור מהתמונה מהו תחום העיסוק שלה. היא ישובה על השולחן בתנוחה הנראית מאולצת ובוודאי איננה התנוחה בה היא יושבת בעבודתה. על כן, נראה כי תנוחה זו נבחרה למטרה המסוימת של צילום התמונה ואינה מהווה שיקוף של תנוחת ישיבתה היומיומית במשרד.
עובדת המשרד לבושה בצורה חגיגית ונועלת לרגליה נעלי עקב. צורת הלבוש יכלה להתאים אולי לעבודה בסביבה משרדית, אך אם נלקחות בחשבון התגיות המעידות על כך שמדובר בסגר קורונה (#quarantine) ובמשרד שבמרחב הביתי, מצטיירת תמונת מציאות אבסורדית כמעט. בכך באה לידי ביטוי תמונה שקרית ושונה מהמציאות שמטרתה היא הצגת ה"עצמי" בהתאם לנרטיב מבוקש ולא ביטוי למציאות האינדווידואלית המתרחשת בפועל (גופמן, 1959).
חוסר ההלימה שבין בגדיה ותנוחת ישיבתה של עובדת המשרד לעבודתה מדגימה את תופעת ה"סימולאקרה" של בודריאר: מצב בו המציאות היא מדומה ואין אחריה ייצוג. האינסטגרם יוצר למעשה מרחב בו מתקיימת מציאות מקבילה שאיננה מתקיימת מחוצה לו, סימולציה שאין לה מקור במציאות.
