עמדת ליצמן נקבעת לפי העמדה של גדולי מועצת התורה. לפי עמדתם זו לא ניתן לקבל את חוק הגיוס בגרסה שלו לפיו מכסות הגיוס יקבעו בכנסת באמצעות חקיקה מסודרת ולא כהחלטת ממשלה. עמדתם היא כי הם יכנסו לממשלה רק אם מכסות הגיוס תשארנה בידי הממשלה וההחלטה לגייס את בני הישיבות תישאר כהחלטה ממשלתית. הסיבה לכך היא כי ניתן לבטל החלטת ממשלה בקלות לעומת ביטול של חוק אשר נקבע על ידי הכנסת ואושר בשלוש קריאות(זרחיה, 2019).
עמדת דרעי היא עמדה זהה לעמדה של יהדות התורה וליצמן אשר עומד בראשה. עמדתו היא כי אין לגייס בכפייה את בני הישיבות ויש להתיר להם ללמוד תורה בישיבות, לפי הסכם הסטטוס קוו, ולא להעביר חוק אשר יגרום להם להתגייס אל אף רצונם הדתי. עמדתו אלו של בכירי ההנהגה החרדית הפוליטית הם עמדות אשר נובעות מהתפיסה הכללית של העולם החרדי את המציאות המדינית והחברתית בישראל. ההשקפה החרדית לא יכולה לקבל את רעיון של צורת משטר יהודית אשר לא תהיה מבוססת על התורה.
עמדה זו היא עמדה עקרונית אשר נובעת מתוך התפיסה שלהם את המציאות ולא מתוך רעיון מסוים שחדר לעדה החרדית. הוא מהווה את היסודות הרעיוניים של התפיסה החרדית ויכול להסביר מדוע הם מתקשים לקבל את מרות הדמוקרטיה ואת המשחק הדמוקרטי. דרעי עצמו נשאל בנוגע לעמדה שלו של המשחק הדמוקרטי ושל הגדרת המדינה בתור מדינה יהודית ודמוקרטית.
