הסדר הסטטוס קוו נבע ממכתב "הסטטוס-קוו" אותו שלח ראש הממשלה ראשון, דוד בן גוריון, לראשי אגודת ישראל, זאת על מנת להסיר את האיום כי לא יתמכו בהקמת מדינת ישראל. במכתב מתחייב בן גוריון שהשבת תהיה יום המנוחה ליהודים במדינת ישראל; שבמטבחים רשמיים יהיה גם אוכל כשר; שנושאי נישואין וגירושין יוסדרו על פי הדין הדתי; ושתובטח אוטונומיה חינוכית לזרמים השונים, תוך קביעה של בסיס לימודי ליבה משותף.
מכתב הסטטוס-קוו הוא יותר סימבולי מאשר מהותי ומשמעותי. גם בנושאים שבהם הוא עוסק הוא מציע רק עקרונות כלליים מאוד, ויש שלל נושאים בהם הוא כלל לא עוסק. למעשה, הסטטוס-קוו שנוצר עם הקמת המדינה הוא פקעת של הסדרים בנושאי דת ומדינה. בין השאר נכללו בסטטוס-קוו הסדרים מפורטים יותר, ארציים ומקומיים, באשר למנוחת השבת, לזכות לשבות ולמי הוא יהודי, לאופן בו יפעלו בתי הדין הרבניים והסמכויות שיינתנו להם, לשירותי הדת השונים הניתנים כיום על ידי המועצות הדתיות בהם רבנות, כשרות, קבורה ועוד.
מאז הפך הסטטוס-קוו למטבע לשון פוליטי וציבורי עובר לסוחר. יותר משהוא מבטא איזון מסוים בין הדת והמדינה, הוא משמש פיקציה שימושית, שמאפשר לשותפים קואליציוניים, ברמה הארצית והמקומית, לחיות בשלום מתוך הסכמה 'לא לשנות את הסטטוס-קוו' תוך עצימת עין לכך שהוא הולך ומשתנה ונשחק.
וכך, בשבעים השנים שחלפו חלו שינויים מרחיקי לכת בכל אחד מהנושאים שהוסדרו בסטטוס-קוו המקורי. בתהליך מתמשך נפרצו ההסדרים השונים והסטטוס-קוו המקורי נשחק עד ללא הכר.
מבוא
1.1 רקע
1.2 הגדרת הבעיה האזרחית
1.3 מקורות ספרותיים בהם ייעשה שימוש
1.4 כלים לאיסוף ממצאים
פרק שני – סקירה ספרותית
פרק שלישי – כלים לאיסוף ממצאים
פרק רביעי – עיבוד הממצאים והצגתם
פרק חמישי – תוצר המיזם
רפלקציה אישית
מקורות
נספחים
