בשנת 1848 חיברה אליזבת קיידי סטנטון (Stanton), שהיתה אחת מן הפעילות הפמיניסטיות המובילות בארצות-הברית במאה ה-19 את החיבור ״הצהרת העמדות״ כמניפסט של ועידת היסוד של התנועה הסופרג׳יסטית למען זכות הבחירה לנשים. בשפה ששאלה מהכרזת העצמאות של ארצות-הברית היא ביקשה לקשר בין תביעות הנשים לזכויות שוות לאלה של הגברים. למרות שסטנטון נפטרה עשרים שנה לפני מתן זכות הבחירה לנשים בארצות-הברית, החיבור שלה ופעילותה מהווים אבני דרך של התנועה הפמיניסטית האמריקאית והיא נחשבת לאחת מאימהות הפמיניזם הליברלי הקלאסי.[1]
מטרת עבודה זו היא לבחון באופן השוואתי את סוגיית הזכות לבחור ולהיבחר בקרב שלוש קבוצות נשים: נשים יהודיות אורתודוקסיות, נשים מוסלמיות ונשים אפרו-אמריקאית. זאת תוך כדי בחינת ההקשרים הפמיניסטיים, התרבותיים, הדתיים והאתניים. מכיוון שלא ניתן, כמובן, להפריד בין הזכות להיבחר ולבחור לבין זכויות ומעמדן של נשים בחברות הנידונות, על מנת להבין את ההקשר בעבודה זו אדון בקצרה גם במעמדן של הנשים ביחס לגברים ובתפיסות של גבריות ונשיות.
העבודה מחולקת לשלושה פרקים. הפרק הראשון ידון בעיקרי שני הזרמים הפמיניסטיים הרלוונטיים לניתוח שאלת הזכות לבחור ולהיבחר: הזרם הפמיניסטי הליבראלי הקלאסי והזרם הפמיניסטי הרדיקלי. הנחת היסוד של התפיסה הליברלית היא שלנשים יש שאיפה אוניברסלית להשתחרר מהשליטה הגברית, ולכן פמיניזם מציע גם איבחון לבעיה וגם תרופה לשינוי המצב עבור נשים שהן מדוכאות ונשלטות לחופשיות.[2] הפרק השני יסקור בקצרה את ההתפתחות ההיסטורית של הזכות להיבחר ולבחור באופן כללי.
מבוא
פרק ראשון: התנועה הפמיניסטית
פרק שני: הזכות לבחור ולהיבחר
פרק שלישי:
מוסלמיות, יהודיות-אורתודוקסיות ואפרו-אמריקאיות והזכות לבחור ולהיבחר
סיכום
ביבליוגרפיה
