חוזה ורסאי, אשר נחתם בשנת 1919 בסיום מלחמת העולם הראשונה, זכה לגישה אוהדת יותר מצד היסטוריונים רבים בעשורים האחרונים. הם חשפו בצורה ברורה יותר את עוצמתה הגדולה של משימת עושי השלום ואת הלחצים העצומים שפעלו עליהם, כאשר ניסו להחזיר את הסדר לאחר למעלה מארבע שנים של לוחמה מתועשת בהיקף חסר תקדים. מלחמה שבה נהרגו כעשרה מיליון צעירים, רבים אחרים נפצעו קשה וכל האיזון הבינלאומי המתמוטט כמעט כליל. לאחר שהתמודדו עם גיוס המדינות לעמוד בדרישות המלחמה הכוללת, נאלצו הממשלות ללמוד במהירות רבה כיצד לשלב מחדש את מיליוני החיילים המגויסים, להפנות את האנרגיות של מיליוני הנשים אשר החליפו את הגברים במדינות שכן הם נקראו להילחם ולכוון מחדש את התעשייה כולה לייצור ימי שלום.[1] לפיכך, החלטות חוזה ורסאי נראו בכתבים היסטוריונים שונים כהסדר הטוב ביותר והמהיר ביותר שניתן היה לגבש בתקופה זו.[1]
במסגרת עבודה זו נבצע מחקר מקיף של המשא ומתן אשר התקיים בין ארבעת הגדולים: ארצות הברית, בריטניה, צרפת ואיטליה, וננתח לעומק את הפעולות והתגובות שננקטו במהלך הדיון.
מבוא
רקע תיאורטי
משא ומתן – הגדרה ומאפיינים
שלבים בתהליך המשא ומתן
טקטיקות בניהול המשא ומתן
אסטרטגיות תחרותיות במשא ומתן
רקע היסטורי
מלחמת העולם הראשונה והשלכותיה
תבוסתה של גרמניה בכל החזיתות
14 נקודות של וילסון
לקראת הסכם שלום
ניתוח ודיון
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
