מרכיב שני: סיכום מחאות בישראל
בישראל לא התפתחה המחא הציבורית בצורה עקבית אלא שהיא לוותה בשינויים קיצוניים. ניתן לחלק את המחאות בישראל לארבע תתי תקופות בולטות. התקופה הראשונה הייתה תקופת המחאה והקליטה של 1949- 1954. תקופה זו מוגדרת בתור תקופת מחאת הקליטה. המשק המעורער וקליטת גלי הגירה גדולים הביאו לגלי מחאות שלמרות החשש לפגיעה בלגיטימיות של המשטר או באחדות של המדינה, התקיימו בכל זאת. מרבית אירועי המחאה התרחשו על ידי עולים שחשו מורת רוח בעקבות המדיניות של השלטון המרכזי. רוב המחאות נבעו מבעיות סוציו כלכליות חמורות שנבעו מן המצב הכלכלי הקשה של מדינת ישראל.
שאלה 3: פינוי ימית
בתחילת שנות ה70 החליטה ממשלת ישראל להקים התיישבות בצפון חצי האי סיני. אזור זה היה אמור לשמש בתור רצועת בטחון בין רצועת עזה ובין יישובי הנגב וליישובים המצויים בחוץ המזרחי ובחוף הדרומי של סיני. במהלך שנות השבעים הוקמו 12 יישובים חקלאיים והעיר ימית למען מטרה זו. בעיר ימית חיו כ2000 תושבים עד לתחילת הסכם השלום עם המצרים. במסגרת הסכם השלום עם מצרים הוחזר חצי האי סיני. יישובי חבל ימית, כולל העיר ימית, פונו מבתיהם ונהרסו כליל באמצעות דחפורים (הוכמן ורואר-סטריאר, 2017. ).
שאלה 4
המחאה על פינוי ימית הייתה מחאה שלא זכתה לתמיכה של הציבור הרחב במדינת ישראל. מרבית התומכים במחאה זו היו דתיים או אנשי ימין מובהקים שלא ששו להחזיר את השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים בסיני כדי להגיע להסכם שלום קבוע עם מצרים. מרבית הציבור החילוני היו בעד ההסכם מאחר והם לא רצו להיגרר למלחמה נוספת עם מצרים, מלחמה שלא יהיה ניתן לנצח או להכריע אותה כפי שעלה מן העבר.
