שאלה 1, סעיף א'
ניתן למנות מספר סיבות עיקריות לפריחה המואצת של ארגוני החברה האזרחית החל משנות השבעים של המאה העשרים:
מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה הובילו לפגיעה חמורה באמון הציבורי בממשלה, ולהתחזקות משמעותית של המחלוקות והשסעים הפוליטיים והחברתיים בכלל הציבור הישראלי. כתוצאה מכך התעוררו מחאות חברתיות חריפות, תחילה סביב התנהלות הממשלה, על מחדליה, בעניין מלחמת יום כיפור, ומאוחר יותר סביב נושאים חברתיים שונים, כמו מחאתם ארגו הפנתרים השחורים על אפליית המזרחים וקיפוחם ביחס ליהודים ממוצא אשכנזי.
שאלה 2
מערכת היחסים בין המערכת הפוליטית לכלי התקשורת מוסדרת באמצעות מערכת מורכבת של הסדרים הבאה לידי ביטוי בחוקים, גופים רגולטורים, פסקי דין, והסדרים בלתי פורמליים. הפיקוח הממשלתי על כלי התקשורת בישראל נחשב לפיקוח הדוק, המלווה בהתערבות של הדרג הפוליטי בפעילותם של כלי התקשורת השונים, על ידי חקיקת חוקים,, מינויים פוליטיים ומאבקים ציבוריים. זאת, מתוך תפיסה כי לתקשורת השפעה רבה ומשמעותית על דעת הקהל, ומתוך רצון להשפיע באמצעות כלי התקשורת על דעת הקהל. ניתן לחלק את ההסדרים למספר קבוצות עיקריות.
שאלה 3, סעיף א'
חוק יסוד: הצבא מגדיר את מעמדו של צה"ל במדינת ישראל, ומכפיף את צה"ל לממשלה, שהינה רשות אזרחית. החוק מגדיר באופן חלקי את חלוקת האחריות בין ראש הממשלה ושר הביטחון על הצבא, קובע שניתן להכריז על מלחמה רק בהחלטת ממשלה, וקובע את יחסי הגומלין בין הממשלה לצבא.
החוק התורם לחיזוק יסודות הדמוקרטיה מעצם ביסוס מעמדה ההיררכי של הממשלה, המורכבת מנבחרי ציבור, מעל הצבא. בכך, מרסן החוק את כוחו של הצבא ויוצר מנגון פיקוח אזרחי, חוץ – צבאי על צה"ל. כמו כן, החוק משרטט גבול אותו אסור לצבא לחצות.
