תרגום מאמר.
מחקרים קודמים הראו כי ממצאים שוויוניים באשר להשפעה של לבישת חיג'אב או כיסוי ראש-גוף מוסלמי על דימוי הגוף של האישה המוסלמית. מאמר זה בוחן את ההשפעה על כמות גדולה יותר של נבדקות שטרם נמדדה. סך של 587 נשים בריטיות נבחנו על פי מדדים שונים באשר לתדירות ולשמרנות של השימוש בחיג'אב, מדדים של דימוי גוף, גישה כלפי המדיה ואידאלים של יופי, חשיבות של מראה וגישה לדת. התוצאות הפרהלימינאריות מראות כי 218 נשים מעולם לא השתמשו בחיג'אב ו369 נשים לבשו צורה כלשהי של חיג'אב מפעם לפעם לפחות. מבחינה דתית, נשים שלבשו חיג'אב היות בעלות דימוי גוף חיובי יותר, מעורבות קטנה יותר בתכנים של המדיה בנוגע לסטנדרטים של יופי והקדישו תשומת לב פחותה למראה החיצוני ביחס לנשים שלא לבשו חיג'אב. בקרב נשים שעטו חיג'אב, נראו גישות חיוביות כלפי משקל הגוף ומראה הגוף. תוצאות אלה נידונות בהקשר של האפשרות כי לחיג'אב יש השפעה מגוננת על נשים בריטיות מוסלמיות העוטות אותו.
בקרב נשים החיות בסביבה סוציו-אקונומית מתקדמת, ישנה חרדה גדולה בהקשר של המראה החיצוני הגורמת לתפיסה שלילית של הגוף שהפכה לחיות כה נפוצה עד כדי שנתפסת כחוויה נורמטיבית (Cash, 2004; Rodin, Silberstein, & Striegel-Moore, 1984). זה בתורו הוביל חוקרים לחפש אחר פקטורים מגוננים אשר ניתן לעורר בתכניות התערבות אשר מטרתן לקדם גישה חיובית כלפי דימוי גוף. לדוגמא, מחקרים זיהו את הרכיב המגן האפשרי של פקטורים כאלה כזהות פמיניסטית (Myers, Ridolfi, Crowther, & Ciesla, 2012), מעורבות בריקוד (Swami & Harris, 2012),, תכונות אופי (Swami et al., 2013), ומעורבות בפעילות ספורטיבית (Swami, Steadman, & Tovee, 2009).
