על פי הרבסט וקפלן (2018), "העלייה בשיעור הגירושין היא אחד השינויים מרחיקי הלכת שהתחוללו בעשורים האחרונים" (שם: 113). לגירושים כתופעה חברתית ישנן משמעויות כבדות. על אף השינויים הגדולים שהמושג "משפחה" עבר ועובר בעשורים האחרונים (למשל מעבר משימוש במושג 'משפחה' למושג 'פרקטיקות משפחתיות' (Moore, 2012:349), החשיבות של המשפחה היא עדיין עצומה- בין אם מדובר במשמעויות חברתיות, רגשיות או כלכליות. מגוון המשפחות האלטרנטיביות שקיימות היום (משפחות חד מיניות, חד הוריות ועוד) רק מדגיש עובדה זו- כלומר על אף השינויים הגדולים בהגדרה של מהי משפחה, עדיין אין ערעור על עצם החשיבות שלה כמבנה חברתי בסיסי וחשוב. טענות אלו עומדות בקנה אחד עם עמדתי האישית והאופן בו אני תופסת את מוסד הנישואים וחשיבותו למבנה המשפחתי. עבורי גירושים הם אמנם פתרון אולי בלתי נמנע לבעיות בזוגיות שנתפסות על ידי שני בני הזוג כבלתי ניתנות לגישור, אבל הם עלולים ליצור בעיות אחרות משמעותיות לא פחות, בטח כשלבני הזוג יש ילדים. אם כן המיקוד בעבודה זו אינו בחינת התהליך המוביל לגירושים, אלא האופן בו בני הזוג הפרודים מתמודדים עם הגירושים וכיצד הם מתמודדים עם שינוי זה.
ישנה מגמה מתמשכת של עלייה בשיעור הגירושים בישראל לאורך זמן, ובפרט בקרב הורים לילדים (הרבסט וקפלן, 2018), במקביל ישנה תחושה שהשיח הציבורי מקבל יותר את רעיון הגירושים ושיותר ויותר זוגות ממהרים לקבל החלטה ולפרק את הזוגיות.
1. מבוא
2. סקירת ספרות
2.1 גירושים כאירוע משברי
2.2 הסתגלות רגשית
2.3 הסתגלות תפקודית והורית
2.4 הסתגלות כלכלית
3. בדיקת שדה
3.1 שיטת וכלי המחקר
3.2 ממצאי הראיון
4. דיון אינטגרטיבי
5. מקורות
6. נספח
