אנשים רבים בכל הגילאים מתמודדים עם הפרעות קשב והיפראקטיביות ( ADHD ), כאשר שכיחות ההפרעה מוערכת בין 8% ל 12% בקרב ילדים ומתגברים (אור-נוי, ריבקין וברלב, 2018) ובין 2.5% ל 5% בקרב מבוגרים (Taylor, Zaghi, Kaufman, Reis & Renzulli 2017) . אנשים עם הפרעות קשב, עם ובלי היפראקטיביות, פעמים רבות זוכים ליחס שלילי מצד המערכת, במיוחד זו הבית ספרית, במקרים שבהם היא אינה מותאמת לצורכיהם: הם מסומנים כילדים בעייתיים, משום שהם מתקשים לתפקד במסגרת נורמטיבית (לשבת בשקט בשיעור), והישגיהם בלימודים נמוכים (שגיא, 2017). במקרים רבים ילדים כאלו סובלים מדימוי עצמי נמוך שמלווה אותם בהמשך החיים ומקשה עליהם להתקדם ולממש את עצמם (שגיא, 2017). במילים אחרות, הדיון בנושא ADHD נעשה לא פעם על דרך השלילה- תיאור החוסר והקושי. חשוב להעיר, בעקבות גלביינו (Glăveanu, 2011), הדן ביצירתיות של ילדים, כי גם החשיבה על ילדים בכלל נעשית פעמים רבות על דרך השלילה: כאישיות שטרם הגיעה לגיבושה המלא וחסרה תכונות ויכולות מסוימות, לעומת מבוגרים. לעומת זאת, ייתכן כי עבודה ולמידה יצירתית יכולה להלום את יכולותיהם של ילדים בעלי ADHD ולסייע להם לממש אותם, ובכך לשפר את הדימוי העצמי ואת הישגיהם.
תקציר
מבוא
א.הפרעות קשב והיפראקטיביות
א.1 התופעה ושכיחותה
א.2 תסמיני התנהגות
א.3 ADHD לשלילה ולחיוב
ב. יצירתיות
ב.1 ההגדרה "הקלאסית" של יצירתיות
ב.2 בעיותיה של ההגדרה הקלאסית של יצירתיות
ב.3 מוח, אינטואיציה ויצירתיות
ג.הקשר בין יצירתיות ל ADHD
סיכום
ביבליוגרפיה
