פסטינגר (Festinger, 1957) הוא אבי תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי. לפי תיאוריה זו אנשים שואפים לאיזון בין עמדות, רגשות ופעולות. העדר עקביות בין המחשבות, הרגשות והפעולות של האדם גורם למצב רגשי מעיק בעל סימוכין פיזיולוגיים (אותו הוא מכנה דיסוננס), שמעורר בהם רצון עז לשנות את מערך היחסים בין גורמים אלו כך שיצור עקביות. במילים אחרות, אנשים מנסים להפחית דיסוננס בין קוגניציות שונות בהם מחזיקים על ידי שינוי אחת או יותר מהקוגניציות המתנגשות. בעניין זה קיימת הסכמה רחבה כי פסטינגר צדק. אך, קיימת מחלוקת באשר להגדרת חוסר העקביות (Jost, 2019). פסטינגר סבר שחוסר עקביות נוצר בכל פעם שההיפך מקוגניציה מסוימת משתמע מקוגניציה אחרת (למשל, אם נער מחבב נערה אחת יותר מהשנייה ודווקא סייע לשנייה יותר מלראשונה). הגדרה זו של חוסר עקביות לא תמיד נכונה הן בשל העובדה שהינה מעורפלת ולא תמיד ברור מהו היפוכה של קוגניציה מסוימת וגם מאחר שהיא מתארת מצב בו, לכאורה, אנשים מצויים תדירות בדיסוננס בשכיחות גבוהה בהר בה מזו שבני אדם חווים בפועל (Jost, 2019). עם זאת עדיין חוקרים רבים נסמכים על התיאוריה ועל השלכותיה (Hinojosa, Gardner, Walker, Cogliser, & Gullifor, 2017).
דיסוננס תוך קבוצתי
גלספורד, פראטו ודווידיו (Glasford, Pratto, & Dovidio, 2008) הרחיבו את תיאורית הדיסוננס הקוגניטיבי וטענו שחוסר העקביות יכול לחול לא רק ברמה האינטרא-פרסונלית (תוך אישית) בין הקוגניציות שבהן מאן דהו מחזיק, אלא גם ברמה התוך קבוצתית, דהיינו אי התאמה בין עמדותיו ואמונותיו של הפרט לבין פעולות הקבוצה לה הוא משתייך.
מבוא
דיסוננס תוך קבוצתי
סגירות קוגניטיבית
הזדהות עם קבוצת השייכות
המחקר הנוכחי
שיטה
משתתפים
כלים
הליך
תוצאות
דיון
ביבליוגרפיה
נספחים
נספח א': פנייה לנבדק ושאלון דמוגרפי
נספח ב': שאלון צורך בסגירות קוגניטיבית
נספח ג': שאלון קבוצת הפנים
נספח ד': שאלון להערכת דיסוננס
