1. להלן ארבעה אופנים שונים בהם ניתן להפיק מביומסה אנרגיה בת שימוש, תוך התייחסות לסקטורים השונים בהם נעשה שימוש באנרגיה המופקת:
שריפה ישירה – כאשר שורפים את הביומסה ומקבלים ממנה אנרגית חום. החום המתקבל מן השריפה יכול לשמש לסקטור הביתי (למשל בחימום בתים) וכן לסקטור ייצור החשמל (למשל בתחנות כוח).
יצירת ביו-גז/מתאן מפסולת אורגנית ושפכים לשם הפקת חום – ניתן ליצור ביו מתאן מביומסה בתנאים אנאירוביים (ללא חמצן). המתאן אטרקטיבי שכן ניתן לשרפו במקום וכך לקבל חום או חשמל. הבערת מתאן הינה יעילה מאחר והוא גז חממה עצמתי יותר מפחמן דו חמצני, וכך בדרך זו מקטינים את תרומת הפחמן הדו חמצני להתחממות הגלובלית. לדוגמא, במטמנות חסומות המשמשות לסילוק פסולת וכן במערכות קיימות לטיפול בשפכים, שוררים תנאים אנאירוביים בהם משתחרר המתאן, ובמקרה זה ניתן לאסוף ולהשתמש בו לייצור חום. בביו-מתאן ניתן להשתמש להפקת חום בשימוש ישיר (לחימום הבית, למשל), להנעת מכוניות, להפקת חשמל (למשל בתחנות כוח), וליצירת מערכות טיפול בשפכים שמניעות את עצמן מהאנרגיה של הביו מתאן שבהן (לרוב בשפכים אין הרבה ביומסה, לכן המתאן מופק בכמות קטנה המספיקה לצרכי הפעלת אותה תחנת שפכים בלבד) (מדר, 2015).
גזיפיקציה – חמצון חלקי של הביומסה ליצירת גז סינתטי בעל רכיבים שונים. הגז הסינתטי משמש במגוון סקטורים כדוגמת התחבורה (הנעה), הנעת טורבינות, הפקת חשמל או חימום דודים בבתים.
פירוליזיז – חימום הביומסה בטמפרטורות גבוהות מאד ובתנאים אנאירוביים. כתוצאה מכך מתקבלים ביו-פחם וחומרים נדיפים, שחלק מהם מתעבה לביו-שמן וחלק מהם נותר כגז סינתטי. הפחם משמש לשימוש ביתי (לדוגמא בגריל), ולתעשייה (למשל להפקת מתכות). הביו שמן משמש לתעשיית הרכבים (הנעה), לטורבינות ולחימום ביתי, אם כי איכותו כדלק ירודה למדי. הגז הסינתטי גם הוא משמש לתעשיית הרכבים (הנעה), לטורבינות ולחימום ביתי (וקנין, 2015).
