עבודה זו תעסוק באגם החולה הנמצא בין הרי גולן לרכס הרי נפתלי[1]. אופיו המיוחד של אגם החולה נבע משפע המים שנבעו מגשמים רבים שירדו באזור, נחלים כמו נחל שניר, הירדן והחצבני שהזרימו מים לאגם וכן ממי מעיינות שנבעו באזור[2]. אגם החולה התפרס על כ – 15 אלף דונם ובנוסף לביצה בשטח של כ – 40 אלף דונם. ביצות אגם החולה גרמו להתפשטות מיני צמחים המגוונים והנרחבים ביותר בארץ ישראל. אחד המאפיינים של האגם נובע מהיותו מפגש ודו קיום בין הצומח לחי כאשר הוא שימש כבסיס מנוחה לעופות נודדים בדרכם מאירופה לאפריקה ובחזרה.[3]. פרויקט ייבוש החולה נעשה בשנים 1951 – 1959 באמצעות חפירת שתי תעלות ניקוז גדולות שאפשרו זרימת מים חופשית והורדת מפלס מי התהום.[4] שאלת המקר בעבודה זו תעסוק באלו מניעים הובילו לייבוש אגם החולה והאם המניעים היו חיוביים או שליליים[5] . מתודולוגיית המחקר תתבסס על עיתונות בתקופת ייבוש אגם החולה וחומרים מארכיונים.
