העבודה הנוכחית תעסוק בהיסטוריה של התפתחות בתי הספר המודרניים היהודיים במסגרת תנועת ההשכלה ברוסיה האימפריאלית במחצית הראשונה של המאה ה-19. תנועת ההשכלה היהודית שהגיעה מגרמניה לאימפריה הרוסית, התחילה להשפיע על ההשכלה היהודית ברוסיה כבר בסוף המאה ה-18. ההשפעה התחילה כנראה עם השפעות תרבותיות של החיבורים של המשכילים היהודיים מגרמניה לאזורים הקרובים לגבול המערבי של האימפריה הרוסית, במיוחד לאזורים ליד הגבול של קורלאנד, ליטא, בילרוס. יהודים בודדים, אוטודידקטים, קראו ולמדו באופן עצמאי ומאוחר יותר הפכו גם למורים של הדור הצעיר. בסוף המאה ה-18 היו גם הניסיונות להקים בתי הספר ליהודים ברוח המשכילים שלימדו בצורה חדשנית גם את תנ"ך וגם את המקצועות המודרניות, במיוחד שפה ודקדוק רוסית וגרמנית, ידע ומיומנויות מסוימות במדעי הטבע ומתמטיקה ומקצועות פרקטיים.
אבל העבודה תתרכז על התקופה של אלכסנדר הראשון ובמיוחד של ניקולאי הראשון. הרי בעת אלכסנדר הראשון הופיעו לראשונה הפרויקטים הגדולים של ההשכלה מטעם, הרי היה ביקוש וצורך מצד המדינה באנשים משכילים מכל המעמדות והקבוצות האתניות. חוץ מזה, הופיעו גם הפרויקטים של שילוב חברתי ואסימילציה של יהודי רוסיה בסדר גודל משמעותי. בעת זו, גם כן תנועת ההשכלה הגיעה בזרם חזק מפרוסיה והתפשטה בקרב יהודי רוסיה בשני הכיוונים העיקריים: א. באזור הצפוני (קורלאנד, ליטא חבלי ויטבסק ומוהילב) ב. באזור הדרומי (אודסה). זמן קצר לאחר הופעת בתי הספר הראשונים כאלה בראשית המאה ה-19, בעת אלכסנדר הראשון, יהודים התחילו להתנגד לתנועה זו מתוך הפחד בפני אסימילציה והפגיעה המוסרית.
