תשובה לשאלה 1א':
החלטת האו"ם משנת 1946 מספקת את הרציונל ואת הלגיטימציה המוסרית להגדרתה של השמדת עם כפשע ולנקיבת חובת ענישה בגינה. כמו כן היא הבסיס לאמנה בדבר מניעת פשעי השמדת עם. היזמה לחקיקה בינלאומית זו היא תוצאה של פשעי השמדת עם שהתרחשו במאה העשרים, ובמיוחד השמדת העם הארמני, שואת יהודי אירופה והשמדת הצוענים. ההחלטה נוקטת גזירה שווה בין שלילת הזכות לחיות מפרט אחד לבין שלילת זכות זו מקהילה שלמה בשל סיבות כאלה ואחרות ובכך מקנה את הבסיס החוקי להגדרתה של השמדת עם כפשע. ההחלטה גם מדגישה שאין חשיבות למי שיוזם את השמדת העם כאשר דנים בה כפשע בר-ענישה. כמו-כן מוזכרים באופן כללי מקרים של השמדת עם כדי לחדד את חשיבותם הבינלאומית, מעבר לחשיבות הלאומית. ההחלטה בעצם מספקת הנמקה מוסרית וחוקית והצדקה להתערבותו של האו"ם במקרים של השמדת עם כך שהיא תימנע או תיפסק וכך שיוזמיה, גם אם הם בעלי עמדת כוח יועמדו לדין וייענשו.
סעיף 2 באמנה מפרט באופן חד משמעי את המעשים שיוגדרו כהשמדת עם לאור ההחלטה ואשר נעשו בכוונה תחילה ובזדון, מסיבות גזעיות, דתיות, לאומיות או אתניות (דהיינו השמדת עם אינה מכוונת רק לעם במשמעות הבסיסית אלא גם לקבוצות שונות בתוך אותו העם). זהו טקסט בעל אופי משפטי המספק כלים להגדרה ממוקדת של השמדת עם ומרחיב אותה גם להשמדה חלקית של קבוצה כלשהי וגם למעשים שאינם הריגה באופן ישיר, אשר נכללים כברירת מחדל במונח "השמדת עם" .
