הכפר עין גדי הוא נווה המדבר הגדול ביותר בתחומי מדינת ישראל המודרנית. האתר ממוקם בקרבת ים המלח, כ40 קילומטרים מדרום מזרח ירושלים. את מרכז הנווה חוצה ערוץ קטן של נחל עין גדי ועל השלוחה בינו ובין נחל ערוגות בנו תושבי הקבע של הנווה את ההתיישבות שלהם. תחום הנווה מורכב משני תאי שטח, המישור והמדרון, שבהם נמצאים השטחים החקלאים של היישוב[1]. האתר אוכלס על ידי יישובים יהודים מן המאה ה7 לפני הספירה ועד למאה השישית לספירה, סוף ימיה של התקופה הביזנטית. נתון אשר הופך אותו לאחר מהאתרים היהודים אשר היו מאוכלסים במשך הזמן הרב ביותר. ממצאי המחקר שערך החוקר יזהר הירשפלד הראו על המשכיות ישבות עתיקה באזור הכפר, למרות חורבנות ואסונות שפקדו את הכפר במשך השנים, חזרו ליישוב אותו עד לסוף התקופה הביזנטית[2].
בתקופת הבית השני בן מתתיהו מתאר את עין גדי בתור כפר אשר נמצא במרחק של 55 קילומטר מירושלים. הוא מתאר את גידולי האפרסמון והתמרים באזור ובכך מסתיים התיאור שלו. אנו יודעים כי באותה התקופה הפכה עין גדי ליישוב חשוב לבני האזור. חפירות הראו כי בימי הבית השני נווה המדבר היה אזור פורה ונמצאו בו מטבעות וכלי חרס רבים אשר יכולים להעיד על כך.
