שאלה א' - הורוביץ וליסק מסבירים את הצלחת היישוב היהודי בתקופת המנדט באמצעות דגם דו מרכזי אשר שם דגש על התפתחותם של שני מרכזים לאומיים נפרדים. בדגם זה נוצר מצד אחד מרכז יהודי יעיל, ומצד שני מרכז ערבי חלש. תהליכי ההיפרדות בין המרכזים הביאו ליצירת מרכז יהודי פוליטי אפקטיבי אשר חתר לאוטונומיה מלאה, עד שבסופו של דבר הפך למדינה לאומית יהודית שבה חיים גם הערבים (הורוביץ וליסק, 1977, עמ' 20-21).
ההבדלים בין שתי העדות הלאומיות ניכרו בכל תחומי החיים. היהודים היו עירוניים ברובם בעוד רוב הערבים היו כפריים. בנוסף, התקיימו שתי רמות שכר מהבחינה הכלכלית, וכן הבדלים בחלוקת הכנסה, תרבות, חינוך והשכלה. היהודים היו יותר דמוקרטים ומאורגנים, כפי שצוין בדו"ח ועדת פיל. הם פיתחו מוסדות נבחרים מייצגים, כמו "אסיפת הנבחרים" ו"הסוכנות היהודית", בעוד שהפעילות הפוליטית הערבית לא הגיעה למיסוד מלא, חוץ מהמוסד הדתי "המועצה המוסלמית העליונה" (שם, עמ' 23-26). למוסדות הלאומיים היהודיים היה מעמד פורמלי בתוקף מסמכים משפטיים שהוכרו על ידי ממשלת המנדט וחבר הלאומים, בעוד ארגוני הערבים היו חסרי לגיטימציה וסמכות רשמית מצד השלטונות (שם, עמ' 29).
בקרב הערבים היו קונפליקטים פנימיים תמידיים על רקע משפחתי חמולתי ובין מוסלמים לנוצרים, מנהיגים מסורתיים ואינטליגנציה צעירה, ובהיעדר הנהגה בעלת סמכות לגיטימית ודרכים לגיטימיות לפתרון של קונפליקטים, נעשה שימוש תדיר באמצעים אלימים במאבק מול יריבים פוליטיים (שם, עמ' 32).
